תומר דבורה – ט אלול
מתוך הודעת השיעור
הי"ב אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתּ לַאֲבוֹתֵינוּ:
יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים, וְהַקָּבָּ"ה מְרַחֵם עַל כּוּלָם. וּפֵירְשׁוּ בַּגְּמָרָא עַל הַכָּתוּב (ברכות ז, א), "וְחַנּוֹתִי אֵת אֲשֶׁר אָחוֹן" (שמות לג יט) "אָמַר הַקָּבָּ"ה אוֹצָר זֶה לְאוֹתָם שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים", יֵשׁ אוֹצַר חֲנוּנִים, שְׁהַקָּבָּ"ה חוֹנֵן וְנוֹתֵן לָהֶם מַתְנַת חִנָּם, לְפִי שְׁאוֹמֵר הַקָּבָּ"ה, "הֲרֵי יֵשׁ לָהֶם זְכוּת אָבוֹת, אֲנִי נִשְׁבַּעְתִּי לָאָבוֹתּ, אִם כֵּן, עִם הֱיוֹת שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים, יִזְכּוּ בִּשְׁבִיל שֶׁהֵם מִזֶּרַע הָאָבוֹת שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי לָהֶם; לְפִיכָךְ אֶנַהֲלֵם וְאֶנְהָגֵם עַד שֶׁיְּתוּקְנוּ":
וְכָךְ יִהְיֶה הָאָדָם, אַף אִם יִפְגַּע בָּרְשָׁעִים אַל יִתְאַכְזֵר כְּנֶגְדָּם אוֹ יְחָרְפֵם וְכַיּוֹצֵא, אֶלָּא יְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְיֹאמַר, "סוֹף סוֹף הֵם בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, אִם הֵם אֵינָם כְּשֵׁרִים אֲבוֹתֵיהֶם כְּשֵׁרִים וַהֲגוּנִים, וְהַמְבַזֶּה הַבָּנִים מְבַזֶּה הָאָבוֹת, אֵין רְצוֹנִי שֶׁיִּתְבַּזּוּ אֲבוֹתֵיהֶם עַל יָדַי", וּמְכַסֶּה עֶלְבּוֹנָם וּמְתַקְּנֵם כְּפִי כֹחוֹ:
הי"ג מִימֵי קֶדֶם:
הֲרֵי מִדָּה שֶׁיֵּשׁ לְהַקָּבָּ"ה עִם יִשְֹרָאֵל, כְּשֶׁתָּמָה זְכוּת אָבוֹת וְכַיּוֹצֵא, מַה יַּעֲשֶֹה, וַהֲרֵי מִצַּד עַצְמָם אֵינָם הֲגוּנִים. כְּתִיב (ירמיה ב א), "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלוֹתָיִךְ", מַמָּשׁ זוֹכֵר הַקָּבָּ"ה יְמֵי קַדְמוֹנִים, אַהֲבָה שֶׁהָיָה מִקּוֹדֶם, וּמְרַחֵם עַל יִשְֹרָאֵל, וּבָזֶה יַזְכִּיר לָהֶם כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁעָשֹוּ מִיּוֹם שֶׁנּוֹלְדוּ וְכָל מִדּוֹת טוֹבוֹת שְׁהַקָּבָּ"ה מַנְהִיג בָּהֶם עוֹלָמוֹ, וּמִכּוּלָם עוֹשֶֹה סְגוּלָה לְרַחֵם בִּשְׁבִילָם. וַהֲרֵי זֶה מִדָּה כוֹלֶלֶת כָּל הַמִּדּוֹת כֻּלָּם כִדְפֵירְשׁוּ בְאִדְרָא (נשא קל"ד, ב):
כָּךְ הָאָדָם יְתַקֵּן הַנְהָגָתוֹ עִם בְּנֵי אָדָם, שֶׁאֲפִילוּ לֹא יִמְצָא מַעֲלָה מֵאֵלּוּ הַנִּזְכָּרוֹת, יֹאמַר, "כְּבָר הָיָה שָׁעָה קוֹדֶם שֶׁלֹּא חָטְאוּ, וַהֲרֵי בְאוֹתָהּ שָׁעָה, אוֹ בַּיָּמִים קַדְמוֹנִים, הָיוּ כְשֵׁרִים". וְיִזְכּוֹר לָהֶם הַטּוֹבָה שֶׁעָשֹוּ בְּקַטְנוּתָם, וְיִזְכּוֹר לָהֶם אַהֲבַת גְּמוּלֵי מֵחָלָב עַתִּיקֵי מִשָּׁדַיִם, וּבָזֶה לֹא יִמָּצֵא אָדָם שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהֵטִיבוֹ וּלְהִתְפַּלֵּל עַל שְׁלוֹמוֹ וּלְרַחֵם עָלָיו:
עַד כָּאן הִגִּיעוּ שְׁלשׁ עֶשְֹרֶה מִדּוֹת, שֶׁבָּהֶן יִהְיֶה הָאָדָם דוֹמֶה אֶל קוֹנוֹ, שֶׁהֵן מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים עֶלְיוֹנוֹת. וּסְגוּלָתָן, כְּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מִתְנַהֵג לְמַטָּה כָּךְ יִזְכֶּה לִפְתּוֹחַ לוֹ מִדָּה עֶלְיוֹנָה מִלְמַעְלָה, מַמָּשׁ כְּפִי מַה שֶׁיִּתְנַהֵג כָּךְ מַשְׁפִּיעַ מִלְמַעְלָה, וְגוֹרֵם שֶׁאוֹתָהּ הַמִּדָּה תָּאִיר בָּעוֹלָם:
וּלְכָךְ אַל יָלוֹזוּ מֵעֵינֵי הַשֵּכֶל שְׁלשׁ עֶשְֹרֶה מִדּוֹת אֵלּוּ, וְהַפָּסוּק לֹא יָסוּף מִפִּיו, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לְמַזְכֶּרֶת. כַּאֲשֶׁר יָבוֹא לוֹ מַעֲשֶֹה שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִדָּה אַחַת מֵהֶן, יִזְכּוֹר וְיֹאמַר, "הֲרֵי דָבָר זֶה תָּלוּי בְּמִדָּה פְלוֹנִית, אֵינִי רוֹצֶה לָזוּז מִמֶּנָּה, שֶׁלֹּא תִתְעַלֵּם וְתִסְתַּלֵּק הַמִּדָּה הַהִיא מִן הָעוֹלָם":