תומר דבורה – כו אלול

עוֹד צָרִיךְ הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שֶׁיִּלְמַד מִכָּל אָדָם, כְּדִכְתִיב (תהלים קי"ט צ"ט), "מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְֹכַּלְתִּי". כִּי אֵין הַתּוֹרָה מִשְׁתַּלֶּמֶת אֵצֶל רַב אֶחָד, וְכֵיוָן שֶׁהוּא נַעֲשֶֹה תַּלְמִיד לַכֹּל, זוֹכֶה לִהְיוֹת מֶרְכָּבָה אֶל נֶצַח וְהוֹד לִמּוּדֵי ה', וְהַמַּשְׁפִּיעַ אֵלָיו תּוֹרָה הוּא בְּמַדְרֵגַת תִּפְאֶרֶת, וַהֲרֵי בִּהְיוֹתוֹ יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד זוֹכֶה אֶל הַתִּפְאֶרֶת שֶׁיַּשְׁפִּיעַ בְּנֶצַח וְהוֹד וְהוּא בְּמַדְרֵגָתָם מַמָּשׁ. וְהִנֵּה, בִּהְיוֹתוֹ לוֹמֵד מִקְרָא, שֶׁהוּא מִן הַיָּמִין, יֵשׁ לוֹ יַחַס פְּרָטִי אֶל הַנֶּצַח, וּבִהְיוֹתוֹ לוֹמֵד מִשְׁנָה, שֶׁהִיא מִן הַשְּמאֹל, יֵשׁ לוֹ יַחַס פְּרָטִי אֶל הַהוֹד, וְהַגְּמָרָא הַכְּלוּלָה בַּכֹּל, שֶׁמְּבִיאָה רְאָיָה לְדִינֵי הַמִּשְׁנָה מִן הַכָּתוּב הֲרֵי זֶה תִּקּוּן לִשְׁנֵיהֶם יַחַד: וְאוּלָם הֵיאָךְ יַרְגִּיל הָאָדָם עַצְמוֹ בְּמִדַּת הַיְסוֹד צָרִיךְ הָאָדָם לְהִזָּהֵר מְאֹד מֵהַדִּבּוּר המֵּבִיא לִידֵי הִרְהוּר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי קֶרִי. אֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא יְדַבֵּר נְבָלָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ דִּבּוּר טָהוֹר הַמֵּבִיא לִידֵי הִרְהוּר רָאוּי לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ. וְהָכִי דַיִיק לִישְׁנָא דִקְרָא (קהלת ה ה), "אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָֹרֶךָ", הִזְהִיר שֶׁלֹּא יִתֵּן פִּיו בְּדִּבּוּר שֶׁמֵּבִיא לְהַחֲטִיא בְּשַֹר קֹדֶשׁ אוֹת בְּרִית בְּקֶרִי, וּכְתִיב (שם), "לָמָּה יִקְצוֹף הָאֱלֹהִים וְגוֹ'", וְאִם הוּא נִבְלוּת הַפֶּה, מַאי "לַחֲטִיא", הֲרֵי הוּא בְּעַצְמוֹ חֵטְא. אֶלָּא דִּבּוּר טָהוֹר, אִם מֵבִיא לִידֵי הִרְהוּר צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מִמֶּנּוּ, וְלָזֶה אָמַר "לַחֲטִיא אֶת בְּשָֹרֶךָ לָמָּה יִקְצוֹף", יִרְצֶה, אַחַר שֶׁמַּחֲטִיא יִקְצוֹף עַל אוֹתוֹ קוֹל אֲפִלּוּ שֶׁיִּהְיֶה מוּתָר, כִּי עַל יְדֵי פְעוּלָה רָעָה הַנִּמְשֶׁכֶת מִמֶּנּוּ חָזַר הַקּוֹל וְהַדִּבּוּר רַע. כָּל כַּךְ צָרִיךְ זְהִירוּת לְאוֹת בְּרִית שֶׁלֹּא לְהַרְהֵר וְלֹא יַשְׁחִית: וְעוֹד צָרִיךְ לִיזָהֵר, שֶׁהַיְסוֹד הוּא אוֹת בְּרִית הַקֶּשֶׁת, וְהַקֶּשֶׁת אֵינָהּ דְּרוּכָה לְמַעְלָה אֶלָּא לְשַׁלֵּחַ חִצִּים לְמִדַּת הַמַּלְכוּת, שֶׁהִיא מַטָּרָה לַחֵץ, שׁוֹמֶרֶת הַטִּפָּה הַיּוֹרָה כַּחֵץ לַעֲשֹוֹת עָנָף וְלָשֵּאת פְּרִי, וּכְשֵׁם שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא יִדְרוֹךְ הַקֶּשֶׁת הָעֶלְיוֹן אֶלָּא לְנוֹכַח הַמַּטָּרָה הַנִּזְכֶּרֶת, כָּךְ הָאָדָם לֹא יִדְרוֹךְ הַקֶּשֶׁת, וְלֹא יַקְשֶׁה עַצְמוֹ בְּשׁוּם צַד, אֶלָּא לְנוֹכַח הַמַּטָּרָה הָרְאוּיָה, שֶׁהִיא אִשְׁתּוֹ, בְּטָהֳרָתָהּ, שֶׁהוּא עֵת הַזִּווּג, וְלֹא יוֹתֵר מִזֶּה, שֶׁיִּפְגּוֹם הַמִּדָּה הַזֹּאת, חַס וְשָׁלוֹם. וּמְאֹד מְאֹד צָרִיךְ זְהִירוּת, וְעִקַּר הַשְּׁמִירָה בִּהְיוֹתוֹ שׁוֹמֵר עַצְמוֹ מִן הַהִרְהוּר: