תומר דבורה – כז אלול

פֶּרֶק תְּשִׁיעִי: הֵיאָךְ יַרְגִּיל הָאָדָם עַצְמוֹ בְּמִדַּת הַמַּלְכוּת. רִאשׁוֹנָה לְכוּלָן, שֶׁלֹּא יִתְגָּאֶה לִבּוֹ בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ, וְיָשִֹים עַצְמוֹ תָּמִיד כְּעָנִי וְיַעֲמִיד עַצְמוֹ לִפְנֵי קוֹנוֹ כְּדָל שׁוֹאֵל וּמִתְחַנֵּן. וּלְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּמִדָּה זוֹ, אֲפִלּוּ שֶׁיִּהְיֶה עָשִׁיר, יַחֲשׁוֹב, שֶׁאֵין דָּבֵק עִמּוֹ מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ מְאוּמָה, וְהוּא נֶעֱזָב, וְצָרִיךְ לְרַחֲמֵי הַבּוֹרֵא תָּמִיד, שֶׁאֵין לוֹ כָּל דָּבָר אֶלָּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר יֹאכַל. וְיַכְנִיעַ לְבָבוֹ וִיעַנֶּה עַצְמוֹ, וּמַה גַּם בְּעֵת תְּפִלּוֹתָיו, שֶׁזּוֹ סְגוּלָה נִפְלָאָה. וּלְהֵפֶךְ מִזֶּה נֶאֱמַר (דברים ח יד), "וְרָם לְבָבְךָ וְשָׁכַחְתָּ", שֶׁשִּׁכְחָה הַחִיצוֹנִית מְצוּיָה שָׁם, וְדָוִד הִתְנַהֵג בְּמִדָּה זוֹ הַרְבֵּה, שֶׁאָמַר (תהלים כה טז), "כִּי יָחִיד וְעָנִי אֲנִי". שֶׁהֲרֵי כָּל אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ כָּל אֶחָד וְאֶחָד צָרִיךְ לְהֵעָזֵר לְעַצְמוֹ, מְהַכְנַע אֵלָיו וַאֲפִלּוּ אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו מַה יּוֹעִילוּהוּ בִּהְיוֹתוֹ נִשְׁפָּט לִפְנֵי הַבּוֹרֵא אוֹ בְּעֵת סִלּוּק נִשְׁמָתוֹ. כְּלוּם יְלַוּוּהוּ אֶלָּא עַד קִבְרוֹ, מָה הֵם לוֹ בְּעֵת דִּינָיו מִפֶּתַח הַקֶּבֶר וְאֵילָךְ? לְפִיכָךְ יַשְׁפִּיל וִיתַקֵּן עַצְמוֹ בְּסוֹד הַמִּדָּה הַזֹּאת: עוֹד שְׁנִיָּה פֵּירְשׁוּ בְּסֵפֶר הַזּוֹהַר (ויקהל קצח ב) וְהִיא חֲשׁוּבָה מְאֹד. יִגְלֶּה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם לְשֵׁם שָׁמַיִם, וּבָזֶה יַעֲשֶֹה מֶרְכָּבָה אֶל הַשְּׁכִינָה הַגּוֹלָה, וִידַמֶּה עַצְמוֹ, "הֲרֵי אֲנִי גָלִיתִי וַהֲרֵי כְּלֵי תַשְׁמִישִׁי עִמִּי, מַה יַּעֲשֶֹה כְּבוֹד גָּבֹהַּ שֶׁגָּלְתָה שְׁכִינָה וְכֵלֶיהָ אֵינָם עִמָּהּ, שֶׁחָסְרוּ בְּסִבַּת הַגָּלוּת". וְלָזֶה יְמַעֵט בְּכֵלָיו בְּכָל יְכָלְתּוֹ, כְּדִכְתִיב (יחזקאל יב ג), "כְּלֵי גוֹלָה עֲשִֹי לָךְ". וְיַכְנִיעַ לְבָבוֹ בַּגּוֹלָה וְיִתְקַשֵּׁר בַּתּוֹרָה, וְאָז שְׁכִינָה עִמּוֹ, וְיַעֲשֶֹה לְעַצְמוֹ גֵּרוּשִׁין וְיִתְגָרֵשׁ מִבֵּית מְנוּחָתוֹ תָּמִיד, כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיוּ מִתְגָּרְשִׁים רַבִּי שִׁמְעוֹן וַחֲבֵרָיו מִבֵּיתָם וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. וּמַה גַּם אִם יְכַתֵּת רַגְלָיו מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בְּלִי סוּס וַרֶכֶב, עָלָיו נֶאֱמַר (תהלים קמו ה), "שִׁבְרוֹ עַל ה' אֱלֹהָיו", וּפֵירְשׁוּ בּוֹ (זוהר ויקהל קצ"ח א) לָשׁוֹן "שֶׁבֶר", שֶׁהוּא מְשַׁבֵּר גּוּפוֹ לִכְבוֹד גָּבוֹהַּ: עוֹד מִמִּדַּת הַמַּלְכוּת מִּדָּה חֲשׁוּבָה מְאֹד מִשְּׁאָר הָעֲבוֹדָה כֻלָּהּ, וְהִיא, לְיִרְאָה אֶת ה' הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא. וְהִנֵּה הַיִּרְאָה מְסוּכֶּנֶת מְאֹד לִיפָּגֵם וּלְהִכָּנֵס בָּהּ אֶל הַחִיצוֹנִים. שֶׁהֲרֵי אִם הוּא יָרֵא מִן הַיִּסּוּרִים אוֹ מִן הַמִּיתָה אוֹ מִגֵּיהִנָּם הֲרֵי זוֹ יִרְאַת הַחִיצוֹנִים, שֶׁכָּל פְּעוּלוֹת אֵלּוּ מִן הַחִיצוֹנִים. אָמְנָם הַיִּרְאָה הָעִקָּרִית, לְיִרְאָה אֶת ה', וְהוּא שֶׁיַּחֲשׁוֹב בִּשְׁלשָׁה דְּבָרִים, הא' לִהְיוֹת גְּדוּלָתוֹ שֶׁל יוֹצֵר הַכֹּל עַל כָּל נִמְצָא. וַהֲרֵי הָאָדָם יָרֵא מִן הָאַרִי, מִן הַדּוֹב, מִן הַאַנָּס, מִן הָאֵשׁ, מִן הַמַּפּוֹלֶת, וְאֵלּוּ הֵם שְׁלוּחִים קְטַּנִים, וְלָמָּה לֹא יִירָא מִן הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְיִהְיֶה פַּחֲדוֹ עַל פָּנָיו מִגְּדוּלָתוֹ וְיֹאמַר, "הֵיאָךְ יֶחֱטָא הָאָדָם הַנִּבְזֶה לְאָדוֹן רַב כָּזֶה, וַהֲרֵי אִלּוּ הָיָה דּוֹב יֹאכְלֵהוּ, וְאִלּוּ הַקָּבָּ"ה סוֹבֵל עֶלְבּוֹן, וְכִי מִפְּנֵי זֶה לֹא יִירָא מִפַּחֲדוֹ וּגְדוּלָתוֹ?". הב' כַּאֲשֶׁר יְדַמֶּה הַשְׁגָּחָתוֹ תָּמִיד, שֶׁהוּא צוֹפֶה וּמַבִּיט בּוֹ וַהֲרֵי הָעֶבֶד יָרֵא מֵרַבּוֹ תָּמִיד בִּהְיוֹתוֹ לְפָנָיו, וְהָאָדָם תָּמִיד לִפְנֵי הַבּוֹרֵא וְעֵינוֹ פְּקוּחָה עַל כָּל דְּרָכָיו, יִירָא וְיִפְחַד הֵיאָךְ יְהֵא מְבַטֵּל מִצְוֹתָיו. הג' הֱיוֹתוֹ שׁוֹרֶשׁ כָּל הַנְּשָׁמוֹת, וְכֻלָּם מוּשְׁרָשׁוֹת בִּסְפִירוֹתָיו, וְהַחוֹטֵא פּוֹגֵם הֵיכָלוֹ, וְלָמָּה לֹא יִירָא. הֵיאָךְ יִהְיֶה הֵיכָל הַמֶּלֶךְ מְלוּכְלָךְ מִמַּעֲשָֹיו הָרָעִים. הד' יִרְאֶה שֶׁפְּגָם מַעֲשָֹיו הֵם דּוֹחִים שְׁכִינָה מִלְּמַעְלָה וְיִירָא הֵיאָךְ יִגְרוֹם הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת לְהַפְרִיד חֵשֶׁק הַמֶּלֶךְ מִן הַמַּלְכָּה. וְהַיִּרְאָה שֶׁהִיא כַּיּוֹצֵא בַּזֶּה, הִיא יִרְאָה הַמְּיַשֶׁרֶת הָאָדָם אֶל תִּקּוּן הַמִּדָּה הַזֹּאת וְהוּא דָבֵק בָּהּ: