תומר דבורה – כג אלול

שְׁבִיעִית הַכְנָסַת כַּלָּה לַחוּפָּה. וּבָזֶה נִכְלָלִים כָּל צָרְכֵי הַיִּחוּד. שֶׁכָּל הַתְּפִלּוֹת וְהַיִּחוּדִים הֵם סוֹד הַכְנָסַת כַּלָּה לַחוּפָּה, וְעִיקָּרָה בְּסוֹד הַתְּפִלָּה מִכַּמָּה מַדְרֵגוֹת זוֹ אַחַר זוֹ, קָרְבָּנוֹת, זְמִירוֹת, תְּפִלָּה מְיוּשָׁב שֶׁבָּהּ קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ, אַחרַ כָּךְ תְּפִלָּה מְעוּמָד וּשְׁאָר תִּקּוּנִים הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם, הַכֹּל גְּמִילוּת חֶסֶד אֶל הֶחָתָן וְהַכַּלָּה לְפַקֵּח עַל צָרְכֵיהֶם וְתִקּוּנֵי זִיוּוּגָם: שְׁמִינִית הֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, שֶׁהֵם הַתִּפְאֶרֶת וְהַיְסוֹד, לִפְעָמִים יִתְרַחֲקוּ זֶה מִזֶּה וְצָרִיךְ לְהַשְׁלִימָם וּלְתַקְּנָם שֶׁיִּהְיוּ שָׁוִים וְנִקְשָׁרִים יַחַד בְּאַהֲבָה וְחִיבָּה, וְזֶה עַל יְדֵי כִשְּׁרוֹן הַמַּעֲשֶֹה הַטּוֹב, שֶׁכַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הַיְסוֹד נוֹטֶה אֶל הַשְּמאֹל וְהַתִּפְאֶרֶת אֶל הַיָּמִין אָז הֵם נֶגְדִּיִּים זֶה לָזֶה, עַד שֶׁהַיְסוֹד יַטֶּה אֶל הַיָּמִין כָּמוֹהוּ, וְכַאֲשֶׁר חַס וְשָׁלוֹם יֵשׁ אֵיזֶה פְּגָם שֶׁל עָוֹן בָּעוֹלָם אָז יֵשׁ שִֹנְאָה נֶגְדִית בֵּין שְׁנֵיהֶם וְאֵין יִחוּד וְקֶשֶׁר בֵּין הַסְּפִירוֹת כְּלָל, וְעַל דֶּרֶךְ זֶה יִהְיֶה גַּם כֵּן בֵּין כָּל שְׁתֵּי סְפִירוֹת, שֶׁהֵם יָמִין וּשְֹמאֹל, בֵּין הַחָכְמָה וְהַבִּינָה אוֹ הַחֶסֶד וְהַגְּבוּרָה אוֹ בֵּין הַנֶּצַח וְהַהוֹד, צָרִיךְ לְהַכְנִיס שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְהַיְינוּ הֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ וְכֵן בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, דְּהַיְינוּ הַיְסוֹד שָׁלוֹם בֵּין הַתִּפְאֶרֶת וּמַלְכוּת, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מִדַּרְכֵּי שָׁלוֹם הוּא גְּמִילוּת חֶסֶד לְמַעְלָה: