תומר דבורה – כב אלול

חֲמִישִׁית הַכְנָסַת אוֹרְחִים, הֵם הַתִּפְאֶרֶת וְהַיְסוֹד, לָתֵת לָהֶם בֵּית מְנוּחָה שֶׁיָּנוּחוּ בָּה, דְּהַיְינוּ הַמַּלְכוּת, כֵּיוָן שֶׁהֵם הוֹלְכֵי דְּרָכִים, בְּסוֹד הַגָּלוּת, לַחֲזֹר עַל אֲבֵדָתָם, צָרִיךְ לְהַכְנִיסָם שָׁם. וּלְפִי הַמִּתְבָּאֵר בְּזוֹהַר (וירא קט"ו ב), שֶׁזּוֹ מִצְוָה מִתְקַיֶּימֶת בְּהוֹלְכִי עַל דֶּרֶךְ שִֹיחוּ, שֶׁהֵם הַמִּתְגָּרְשִׁים מִבָּתֵּיהֶם לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁגּוֹרְמִים שֶׁיִּהְיוּ הָאוֹרְחִים עוֹסְקִים בְּצָרְכֵּי הַמַּלְכוּת. וְכֵן כָּל הָעוֹשֶֹה יִחוּד אֶל הַתִּפְאֶרֶת בְּמַלְכוּתּ מִבְּחִינָה אַחֶרֶת וְקוֹבֵעַ מָקוֹם לְתוֹרָתוֹ, גּוֹרֵם שֶׁהַתִּפְאֶרֶת יַעֲשֶֹה מְלוֹנוֹ בְּמַלְכוּת. וְכֵן פִּירֵשׁ בְּתִיקוּנִים (בהקדמה). וְאֶל הָאוֹרְחִים צָרִיךְ לְהָכִין אֲכִילָה, שְׁתִיָּה, לְוָיָה, דְּהַיְינוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהַכְנִיס הַתִּפְאֶרֶת וְהַיְסוֹד אֶל הַמַּלְכוּת וְלָתֵת לָהֶם שָׁם אֲכִילָה, מֵעֵין "בָּאתִי לְגַנִּי וְכוּ' אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי" (שיר השירים ה א) שֶׁהוּא שֶׁפַע רָאוּי לְהַנְהָגָה הַתַּחְתּוֹנָה הַמִּתְפַּשֶׁטֶת מִצַּד הַגְּבוּרָה הַמְּתוּקָה, וּשְׁתִיָּה, מֵעֵין "שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי" (שם), שֶׁהוּא שֶׁפַע פְּנִימִי מִן הַיַּיִן הַמְּשׁוּמָר וּמִסּוֹד הֶחָלָב הַמִּתְמַתֵּק לְקַשֵׁר הַתִּפְאֶרֶת בְּמַלְכוּת יַעֲקֹב וְרָחֵל וְהַגְּבוּרָה בְּנֶצַח אוֹ בְּהוֹד, כִּי כֵן פֵּירְשׁוּ בְּרַעֲיָא מְהֵימְנָא (ויקרא דף ג' ב); וְהַלְּוִיָּה, לְהָבִיא עַצְמוֹ וְנִשְׁמָתוֹ שָׁם עִמָּהֶם בְּדִיוֹקָן עֶלְיוֹן, לְלַוּוֹתָם שָׁם, עוֹד לְהָבִיא שְׁאָר הַסְּפִירוֹת שָׁם עִמָּהֶם לַעֲשֹוֹת לָהֶם לְוָיָה טוֹבָה. וְכַמָּה דְּבָרִים נִכְלָלִים בְּתִיקוּן זֶה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, יִשְׁתַּדֵּל בְּצוֹרֶךְ הֶדְיוֹט וִיכַוֵּין בִּרְמיזוּתוֹ וּמוּבְטַח הוּא שֶׁיַּעֲשֶֹה לְמַעְלָה כַּיּוֹצֵא בּוֹ, אַחַר שֶׁיִּהְיֶה בָּקִי בַּסּוֹדוֹת. וּמַה טּוֹב לְהַזְכִּיר בְּפִיו רְמִיזַת כַּוָּנָתוֹ הַנְּכוֹנָה בִּשְׁעַת מַעֲשֶֹה, לְקַיֵּם "בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹוֹתוֹ" (דברים ל יד): שִׁישִׁית עֵסֶק הַחַי עִם הַמֵּת. וְדָבָר זֶה הֵיאַךְ יִתְיַחֵס לְמַעְלָה קָשֶׁה מְאֹד, כִּי הוּא סוֹד הַסְּפִירוֹת, שֶׁהֵם מִתְעַלְּמוֹת וּמִסְתַּלְּקוֹת אֶל נַרְתִּיקָן לְמַעְלָה, כַּמָּה צָרִיךְ לְתַקְּנָן וּלְהַרְחִיצָן מִכָּל חֶלְאַת עָוֹן וּלְהַלְבִּישָׁן לְבָנִים, לְבוּנֵי הַסְּפִירוֹת, בְּאוֹר הַמַּעֲשֶֹה הַטּוֹב, לְהִתְעַלּוֹת בְּסוֹד אֶחָד, לְקַשְּׁרָם לְמַעְלָה, וְלָשֵֹאת אוֹתָם עַל הַכָּתֵף, סוֹד עִלּוּי הַסְּפִירוֹת אֶחָד אֶל אֶחָד, עַד שֶׁיִּתְעַלּוּ לְמַעְלָה מֵהַכָּתֵף, שֶׁהוּא תְּחִלַּת חִבּוּר הַזְּרוֹעַ בְּגוּף, וּלְמַעְלָה מִזֶּה הוּא סוֹד הַנֶּעְלָם שֶׁאֵין הֲשָֹגָה בּוֹ. וִיכַוֵּין בְּסוֹד הַקְּבוּרָה הַפָּסוּק (דברים לד ו), "וַיּקְבּוֹר אוֹתוֹ בַּגַּי", דִּמְתַרְגְמִינַן "בִּתְלֵיסַר מְכִילִין דְּרַחֲמֵי" (תקונים מזוהר חדש), שֶׁהֵן נוֹבְעוֹת בַּכֶּתֶר בִּבְחִינוֹתָיו הַפּוֹנוֹת לְמַטָּה, לְרַחֵם בַּתַּחְתּוֹנִים, וּמִשָּׁם יַעֲלֶה הַנִּקְבָּר אֶל הָעֵדֶן הָעֶלְיוֹן, חָכְמָה שֶׁבַּכֶּתֶר, וְצָרִיךְ הִתְיַשְׁבוּת הַדַּעַת בָּזֶה מְאֹד: