תומר דבורה – כ אלול (הלימוד של שבת)

פֶּרֶק חֲמִישִׁי: כֵּיצַד יַרְגִּיל הָאָדָם עַצְמוֹ בְּמִדַּת הַחֶסֶד. עִיקַּר כְּנִיסַת הָאָדָם אֶל סוֹד הַחֶסֶד הוּא, לֶאֱהוֹב אֶת ד' תַּכְלִית אַהֲבָה, שֶׁלֹּא יַנִּיחַ עֲבוֹדָתוֹ לְשׁוּם סִבָּה. מִפְּנֵי שֶׁאֵין דָּבָר נֶאֱהָב אֶצְלוֹ כְּלָל לְעֶרֶךְ אַהֲבָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְלָזֶה יְתַקֵּן תְּחִלָּה צָרְכֵי עֲֲבוֹדָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ הַמּוֹתָר יִהְיֶה לִשְׁאָר הַצְּרָכִים. וְתִהְיֶה הָאַהֲבָה הַזֹּאת תְּקוּעָה בְּלִבּוֹ, בֵּין יְקַבֵּל טוֹבוֹת מֵאֵת הַקָּבָּ"ה וּבֵין יְקַבֵּל יִסּוּרִין וְתוֹכָחוֹת, יְחַשְׁבֵם לְאַהֲבָה לוֹ, כְּדִכְתִיב (משלי כז ו), "נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב", וּכְדִכְתִיב (דברים ו ה), "וּבְכָל מְאֹדֶךָ" וּפֵרְשׁוּ (ברכות נד א), "בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה וְגוֹ'", כְּדֵי לִכְלוֹל כָּל הַמִּדּוֹת בְּחֶסֶד. וְנִמְצָא סוֹד הַנְהָגָתוֹ מֵהַמַּלְכוּת. וְעִם הֱיוֹת שֶׁהִיא פּוֹעֶלֶת דִּין, הִיא קְשׁוּרָה בְּחֶסֶד. וְהַיְינוּ מִדַּת נַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ, שֶׁהָיָה אוֹמֵר (תענית כא א), "גַּם זוֹ לְטוֹבָה", רָצָה לְקַשְּׁרָה תָּמִיד בְּצַד הַחֶסֶד הַנִּקְרָא טוֹב (זוהר תרומה קס"ח ב), וְהָיָה אוֹמֵר, "גַּם זוֹ", שֶׁנִּרְאָה שֶׁהִיא בִּשְֹמֹאל, קְשׁוּרָה בִּגְבוּרָה, אֵינוֹ אֶלָּא "לְטוֹבָה", הִיא קְשׁוּרָה בְּחֶסֶד, וְהָיָה שָֹם דַּעְתּוֹ אֶל צַד הַטּוֹב בַּמִּדָּה הַהִיא וּמַסְתִּיר דִּינֶיהָ. וְזוֹ הִיא הַנְהָגָה גְּדוֹלָה לְהִקָּשֵׁר בְּחֶסֶד תָּמִיד: וּבְתִיקוּנִים (בִּתְחִילַת הַהַקְדָמָה) פֵּירְשׁוּ "אֵיזֶה חָסִיד. הַמִּתְחַסֵּד עִם קוֹנוֹ". לְפִי שֶׁגְּמִילוּת חֲסָדִים שֶׁאָדָם עוֹשֶֹה בַּתַּחְתּוֹנִים, צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּין בָּהּ הַתִּיקוּן הָעֶלְיוֹן דּוּגְמָתוֹ, וְהוּא שֶׁגּוֹמֵל חֶסֶד עִם קוֹנוֹ: וְעַתָּה צָרִיךְ לָדַעַת כַּמָּה הֵן מִדּוֹת גְּמִילוּת חֲסָדִים בִּבְנֵי אָדָם, וְכֻלָּם יַעֲשֶֹה עִם קוֹנוֹ לְמַעְלָה, אִם יִרְצֶה לִקְנוֹת מִדַּת הַחֶסֶד. וְלָזֶה נֶאֱמַר כִּי מִדּוֹת גְּמִילוּת חֲסָדִים הֵם אֵלּוּ: רִאשׁוֹנָה בְּלֵידַת הָאָדָם צָרִיךְ לִגְמוֹל עִמּוֹ כָּל תִּקּוּן לִמְזוֹנוֹ. אִם כֵּן יַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ עֵת לֵידַת הַבִּינָה הַתִּפְאֶרֶת. וְיִהְיֶה בְּהַקְשׁוֹתָהּ בְּלִדְתָּהּ מִצַּד הַדִּין, חַס וְשָׁלוֹם, יֵצֵא הַתִּפְאֶרֶת לְצַד הַגְּבוּרוֹת וְלֵידָתָהּ בְּקוֹשִׁי, צָרִיךְ לְתַקֵּן שָׁם כָּל הָאֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה לֵידַת הַתִּפְאֶרֶת לְצַד הַיָּמִין, כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הַוָּלָד בְּלִי מוּם כְּלָל, כִּדְאָמְרִינַן "וְתוֹצִיא כָּאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ אָיוֹם קָדוֹשׁ", דְּהַיְינוּ שֶׁיּוֹצִיא הַתִּפְאֶרֶת מִשְׁפָּט לְצַד הָאוֹר שֶׁהוּא הַיָּמִין וְיִהְיֶה קָדוֹשׁ וְנִבְדָל מִן הַגְּבוּרוֹת. וּבָזֶה נִכְלָל הֱיוֹתוֹ מְכַוֵּין בְּמַעֲשָֹיו לְקוֹשְׁרוֹ תָּמִיד בְּחֶסֶד וּלְהוֹצִיא מִן הַבִּינָה בְּצַד הַחֶסֶד, וְאָז יֵצֵא הַוָּלָד מְזוֹרָז וּמְלוּבָּן. וְכִמְעַט בָּזֶה נִכְלָל כָּל אַזְהָרָה שֶׁבַּתּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְעוֹרְרוּ הַגְּבוּרוֹת תִּגְבּוֹרֶת הַדִּינִים שָׁם וְיִהְיֶה קוֹשִׁי בְּלֵדָתָה חַס וְחָלִילָה: