תומר דבורה – כח אלול

עוֹד זְהִירוּת הַרְבֵּה צָרִיךְ לִיקַח הָאָדָם לְעַצְמוֹ, לַעֲשֹוֹת שֶׁתִּהְיֶה שְׁכִינָה דְבֵקָה עִמּוֹ וְלֹא תִפָּרֵד מִמֶּנּוּ. וְהִנֵּה, הָאָדָם בְּעוֹד שֶׁלֹּא נָשָֹא אִשָּׁה פְּשִׁיטָא שֶׁאֵין עִמּוֹ שְׁכִינָה כְּלָל, כִּי עִקַּר שְׁכִינָה לָאָדָם מִצַּד הַנְּקֵבָה, וְהָאָדָם עוֹמֵד בֵּין שְׁתֵּי הַנְּקֵבוֹת, נְקֵבָה תַּחְתּוֹנָה גַּשְׁמִית, שֶׁהִיא נוֹטֶלֶת מִמֶּנּוּ שְׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה, וְהַשְּׁכִינָה הָעוֹמֶדֶת עָלָיו לְבָרְכוֹ בְּכֻלָּם, שֶׁיִּתֵּן וְיַחֲזוֹר וְיִתֵּן לְאֵשֶׁת בְּרִיתוֹ, כְּעִנְיַן הַתִּפְאֶרֶת שֶׁהוּא עוֹמֵד בֵּין שְׁתֵּי הַנְּקֵבוֹת, אִימָא עִילָאָה, לְהַשְׁפִּיעַ לוֹ כָּל הַצּוֹרֶךְ, וְאִימָא תַתָּאָה, לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ שְׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה, חֶסֶד, דִּין וְרַחֲמִים, וְלֹא תָבוֹא אֵלָיו שְׁכִינָה אִם לֹא יְדוּמֶה אֶל מְצִיאוּת הָעֶלְיוֹן: וְהִנֵּה לִפְעָמִים הָאָדָם פּוֹרֵשׁ מֵאִשְׁתּוֹ לְאַחַת מִשָּׁלשׁ סִבּוֹת. הא' בִּהְיוֹתָהּ נִדָּה, הב' שֶׁהוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבוֹדֵל מִמֶּנָּהּ כָּל יְמֵי הַחוֹל, הג' שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ וְשׁוֹמֵר עַצְמוֹ מִן הַחֵטְא. וּבִזְמַנִּים אֵלּוּ הַשְּׁכִינָה דְבֵקָה וּקְשׁוּרָה עִמּוֹ וְאֵינָהּ מַנַּחַת אוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה נֶעֱזָב וְנִפְרָד, אֶלָּא לְעוֹלָם אָדָם שָׁלֵם זָכָר וּנְקֵבָה, וַהֲרֵי שְׁכִינָה מִזְדַוֶּוגֶת לוֹ, צָרִיךְ הָאָדָם לִיזָּהֵר שֶׁלֹּא תִּפָּרֵד שְׁכִינָה מִמֶּנּוּ בִּהְיוֹתוֹ יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ, וְיִהְיֶה זָרִיז וְנִשְֹכָּר לְהִתְפַּלֵּל תִּפִלַּת הַדֶּרֶךְ וְלֶאֱחוֹז בַּתּוֹרָה, שֶׁבְּסִיבָּה זוֹ, שְׁכִינָה, שֶׁהִיא שְׁמִירַת הַדֶּרֶךְ עוֹמֶדֶת לוֹ תָּמִיד, בִּהְיוֹתוֹ זָהִיר מִן הַחֵטְא וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה. וְכֵן בִּהְיוֹת אִשְׁתּוֹ נִדָּה, שְׁכִינָה עוֹמֶדֶת לוֹ כְּשֶׁשּׁוֹמֵר הַנִּדָּה כָּרָאוּי, אַחַר כָּךְ, בְּלֵיל טָהֳרָתָהּ, אוֹ בְּלֵיל שַׁבָּת, אוֹ בְּבוֹאוֹ מִן הַדֶּרֶךְ, כָּל אֶחָד מֵהֶן זְמַן בְּעִילַת מִצְוָה הִיא, וּשְׁכִינָה נִפְתַּחַת לְמַעְלָה לְקַבֵּל נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת, גַּם אִשְׁתּוֹ רָאוּי לִפְקוֹד אוֹתָהּ, וּבָזֶה שְׁכִינָה תָּמִיד עִמּוֹ. כֵּן פֵּירְשׁוּ בְּזוֹהַר פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (מ"ט א). הַפְּקִידָה לְאִשְׁתּוֹ צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה דַּוְקָא בִּזְמַן שֶׁהַשְּׁכִינָה בִּמְקוֹמָהּ, דְּהַיְינוּ כְּשֶׁהִיא בֵּין שְׁתֵּי זְרוֹעוֹת. אָמְנָם בִּזְמַן צָרַת הַצִּבּוּר שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה בֵּין שְׁתֵּי זְרוֹעוֹת, אָסוּר. וְכֵן פֵּירְשׁוּ בְתִקּוּנִים פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (תקון ס"ט). הָרוֹצֶה לְהִזְדַּוֵּג עִם בַּת הַמֶּלֶךְ וְשֶׁלֹּא תִּפָּרֵד מִמֶּנּוּ לְעוֹלָם, צָרִיךְ תְּחִלָּה שֶׁיְּקַשֵּׁט עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי קִשּׁוּטִים וּמַלְבּוּשִׁים נָאִים, וְהֵם תִּקּוּנֵי הַמִּדּוֹת הַנִּזְכָּרוֹת כּוּלָם. וְאַחַר שֶׁתִּקֵּן עַצְמוֹ בְּתִקּוּנִים, יְכַוֵּין לְקַבְּלָהּ עָלָיו בִּהְיוֹתוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְנוֹשֵֹא עוֹל מִצְווֹת בְּסוֹד כַּוָּנַת הַיִּחוּד תָּמִיד, וּמִיָּד הִיא נִשֵּאת לוֹ וְאֵינָהּ פּוֹרֶשֶׁת מִמֶּנּוּ. וְזֶה בִּתְנַאי שֶׁיְּטַהֵר וִיקַדֵּשׁ עַצְמוֹ. וְאַחַר שֶׁהוּא טָהוֹר וְקָדוֹשׁ, יְכַוֵּין לְקַיֵּים לָהּ שְׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה, שֶׁהֵם שְׁלשָׁה דְּבָרִים שֶׁחַיָּיב הָאָדָם לְאִשְׁתּוֹ. הא' לְהַשְׁפִּיעַ לָהּ בְּכָל מַעֲשָֹיו שֶׁפַע מִן הַיָּמִין לִמְזוֹנָהּ. הב' לְכַסּוֹת עָלֶיהָ מִצַּד הַגְּבוּרָה, שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ בָּהּ הַחִיצוֹנִים, שֶׁלֹּא יִהְיֶה צַד יֵצֶר הָרָע בְּעֵסֶק מִצְוֹתָיו, כְּגוֹן לְהֲנָאַת הַגּוּף וּלְתִקְוַת הַכָּבוֹד הַמְּדוּמֶה וְכַיּוֹצֵא, שֶׁיֵּצֶר הָרָע מָצוּי בְּאוֹתָהּ מִצְוָה וְהִיא בּוֹרַחַת מִמֶּנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֶרְוָ"ה, אִם כֵּן צָרִיךְ לְכַסּוֹת הָעֶרְוָה וּלְהַסְתִּירָהּ תָּמִיד שֶׁלֹּא יִשְׁלוֹט בָּהּ. וּבָּזֶה כָּל מַעֲשָֹיו לְשֵׁם שָׁמַיִם בְּלִי חֵלֶק לַיֵּצֶר הָרָע. וְכֵן תְּפִלִּין וְצִיצִית הֵם מְגִינִים גְּדוֹלִים בַּעֲדָהּ שֶׁלֹּא יִשְׁלְּטוּ הַחִיצוֹנִים בָּהּ, וְיִהְיֶה רָגִיל בָּהֶם. הג' לְיַחֲדָהּ עִם הַתִּפְאֶרֶת בְּעוֹנַת קְרִיאַת שְׁמַע בִּקְבִיעוּת עִתִּים לַתּוֹרָה, וּכְשֶׁיִּקְבַע עוֹנָה לְכָל דָבָר, יְכַוֵּין שֶׁזֶּהוּ עוֹנַת הַשְּׁכִינָה בַּת מֶלֶךְ, וְיֵשׁ רֶמֶז לָזֶה בְּתִקּוּנִים: