תומר דבורה – כא אלול

שְׁנִיָּה לָמוֹל אֶת הַוָּלָד, הַיְינוּ לַעֲשֹוֹת כְּתִקּוּנוֹ וּמִצְוֹתָיו, שֶׁכָּל אֵיזֶה צַד קְלִיפָּה וְעָרְלָה הַמְטֻפֶּלֶת אֶל הַיְסוֹד יָמוֹל אוֹתָהּ, וְיִרְדּוֹף אַחַר כָּל אוֹתָם הַגּוֹרְמִים שָׁם עָרְלָה וְיַחֲזִירֵם בִּתְשׁוּבָה, בְּאֹפֶן שֶׁבְּהֱיוֹתוֹ מָל אֶת עָרְלַת לְבָבָם גּוֹרֵם שֶׁיִּהְיֶה הַצַּדִּיק הָעֶלְיוֹן בְּלִי עָרְלָה וְיַעֲמוֹד בְּחָזְקָה לְתַקֵּן כָּל הַדְּבָרִים הַגּוֹרְמִים שָׁם עָרְלָה. וְלָזֶה פִּינְחָס כְּשֶׁמָּל עָרְלַת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל זָכָה אֶל הַכְּהוּנָה, מִפְּנֵי שֶׁגָּמַל חֶסֶד עִם קוֹנוֹ בְּסוֹד הַמִּילָה, שֶׁמָּל הַיְסוֹד מֵאוֹתָהּ עָרְלָה, זָכָה אֶל הַחֶסֶד. וְכֵן מִזֶּה יִלְמוֹד אֶל כָּל שְׁאָר מִדּוֹת הַחֶסֶד: שְׁלִישִׁית לְבַקֵּר חוֹלִים וּלְרַפְּאוֹתָם. כָּךְ יָדוּעַ, שֶׁהַשְּׁכִינָה הִיא חוֹלַת אַהֲבָה מֵהַיִּחוּד, כְּדִכְתִיב (שיר השירים ב ה), "כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אֲנִי", וּרְפוּאָתָהּ בְּיַד אָדָם לְהָבִיא לָהּ סַמָּנִים יָפִים, כְּדִכְתִיב (שם), "סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת", וּפִירְשׁוּ בַּתִּיקוּנִים (תיקון י"ט), בְּסוֹד אֲשִׁישׁוּת הַיְינוּ כָּל הַדְּבָרִים הַנִּקְשָׁרִים בְּמַלְכוּת, בְּאִישׁ י' חֶסֶד וּבְאִשָּׁה ה' גְּבוּרָה בִּשְׁנִי זְרוֹעוֹת, וְשָׁם הִיא נִסְמֶכֶת עֲלֵיהֶם, וּמִי שֶׁעוֹשֶֹה זֶה סוֹמֵךְ הַחוֹלֶה בְּחָלְיוֹ. הב' "רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים" (שם), פֵּירוּשׁ לְקַשְׁרָהּ בֵּין נֶצַח וְהוֹד, שֶׁשָּׁם הִיא רְפִידָתָהּ, בִּהְיוֹתָהּ חִיוֵּר וְסוֹמֵק, כַּתַּפּוּחִים הַלָּלוּ שְׁגְּוַנֵיהֶם מְזוּגִים מִצַּד הַחֶסֶד, וְצָרִיךְ לְבַקְּרָה וְלִזְכּוֹר אוֹתָהּ וּלְחַלּוֹת פָּנֶיהָּ שֶׁתְּקַבֵּל מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה מֵהַשֶּׁפַע הָעֶלְיוֹן שֶׁהִיא מוֹנַעַת עַצְמָהּ מִמֶּנּוּ וְתִקְצַר נַפְשָׁהּ בַּעֲמַל יִשְֹרָאֵל, כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא בְּחוֹלִים הַגַּשְׁמִיִים, כָּךְ צָרִיךְ בְּחוֹלִים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁהִיא חוֹלָה, כְּדַאֲמָרָן, וְהוּא חוֹלֶה דְּנָע מֵאַתְרֵיהּ בְּעָלְמָא דְאָתֵי וְנָד אַבַּתְרָהּ בְּעָלְמָא דֵּין, כְּדִכְתִיב (משלי כז ח) "כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ", שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה "כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ", וְנָטִיר לָה לְהוּא וְאוּמִי דְלָא יָתִיב לְאַתְרֵיהּ עַד דְיַחְזִיר לָהּ לְאַתְרָהּ (זוהר כי תצא רע"ח א). הִנֵּה גַם הוּא מְחוּלָל מִפְּשָׁעֵינוּ מְדוּכֶּה לִרְצוֹנוֹ מֵעֲוֹנוֹתֵינוּ, וּרְפוּאַת שְׁנֵיהֶם בְּיָדֵינוּ. וְרָאוּי לְבַקְּרָם וּלְהַזְמִין צָרְכֵיהֶם בַּתּוֹרָה וּבְמִצְווֹת: רְבִיעִית לָתֵת צְדָקָה לָעֲנִיִּים, וְדוּגְמַת יְסוֹד וּמַלְכוּת. וְהַצְדָקָה הָרְאוּיָה אֲלֵיהֶם פִּירְשׁוּ בְּתִיקוּנִים (תיקון י"ח), לְקַיֵּים צ' אָמֵנִים, ד' קְדוּשׁוֹת, ק' בְּרָכוֹת ה' חוּמְשֵׁי תּוֹרָה, בְּכָל יוֹם. וְעוֹד כָּל אֶחָד כְּפִי כֹּחוֹ יַמְשִׁיךְ צְדָקָה מִתִּפְאֶרֶת לָעֲנִיִּים הַלָּלוּ, וְיַזְמִין אֲלֵיהֶם לֶקֶט מְהַסְּפִירוֹת כֻּלָּם, שִׁכְחָה מִסּוֹד הָעוֹמֶר הָעֶלְיוֹן שֶׁהִיא בִּינָה, וּפֵאָה מִבְּחִינַת הַמַּלְכוּת עַצְמָהּ, שֶׁהִיא פֵּאָה לִשְׁאָר הַמִּדּוֹת, וּכְתִיב (ויקרא יט י), "לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזוֹב אוֹתָם", שֶׁאֲפִלּוּ הַתִּפְאֶרֶת גָּר לְמַטָּה בַּמַּלְכוּת. וְצָרִיךְ לָתֵת לוֹ מֵאֵלּוּ הַתִּקּוּנִים, וְכֵן מַעְשַֹר עֲנִי, לְהַעֲלוֹת הַמַּלְכוּת שֶׁהִיא מַעֲשֵֹר אֶל הַיְסוֹד הַנִּקְרָא עָנִי, וְאִם יְקַשְׁרֶנָּה בְּתִפְאֶרֶת יִתֵּן מִן הַמַּעֲשֵֹר אֶל הַגֵּר. וְכַמָּה תִּיקוּנִים נִכְלָלִים בָּזֶה: