תומר דבורה – יח אלול

עוֹד צָרִיךְ לִהְיוֹת רַחֲמָיו פְּרוּסִים עַל כָּל הַנִּבְרָאִים, לֹא יְבַזֵּם וְלֹא יְאַבְּדֵם. שֶׁהֲרֵי הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה הִיא פְּרוּסָה עַל כָּל הַנִּבְרָאִים, דּוֹמֵם וְצוֹמֵחַ וְחַי וּמְדַבֵּר. וּמִטַּעַם זֶה הוּזְהַרְנוּ מִבִּזּוּי אוֹכָלִים. וְעַל דָּבָר זֶה רָאוּי, שֶׁכְּמוֹ שֶׁהַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה אֵינָהּ מְבַזָּה שׁוּם נִמְצָא וְהַכֹּל נַעֲשָֹה מִשָׁם, דִּכְתִיב (תהלים קד כד) "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִֹיתָ", כֵּן יִהְיֶה רַחֲמֵי הָאָדָם עַל כָּל מַעֲשָֹיו יִתְבָּרַךְ. וּמִטַּעַם זֶה הָיָה עֹנֶשׁ רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ, עַל יְדֵי שֶׁלֹּא חָס עַל בֶּן הַבָּקָר שֶׁהָיָה מִתְחַבֵּא אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ "זִיל, לְכָךְ נוֹצַרְתָּ" (בבא מציעא פ"ה, א), בָּאוּ לוֹ יִסּוּרִין, שֶׁהֵם מִצַּד הַדִּין, שֶׁהֲרֵי הָרַחֲמִים מְגִינִים עַל הַדִּין, וְכַאֲשֶׁר רִיחֵם עַל הַחוּלְדָה וְאָמַר "וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָֹיו כְּתִיב", נִיצַל מִן הַדִּין, מִפְּנֵי שֶׁפֹּרַשֹ אוֹר הַחָכְמָה עָלָיו, וְנִסְתַּלְקוּ הַיִּסּוּרִים: וְעַל דֶּרֶךְ זֶה לֹא יְבַזֶּה שׁוּם נִמְצָא מִן הַנִּמְצָאִים, שֶׁכֻּלָּם בְּחָכְמָה, וְלֹא יַעֲקוֹר הַצּוֹמֵחַ אֶלָּא לְצוֹרֶךְ, וְלֹא יָמִית הַבַּעַל חַי אֶלָּא לְצוֹרֶךְ, וְיִבְרוֹר לָהֶם מִיתָה יָפָה בְּסַכִּין בְּדוּקָה, לְרַחֵם כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר: זֶה הַכְּלָל, הַחֶמְלָה עַל כָּל הַנִּמְצָאִים שֶׁלֹּא לְחַבְּלָם, תְּלוּיָה בְּחָכְמָה. זוּלָתִי לְהַעֲלוֹתָם מִמַּעֲלָה אֶל מַעֲלָה, מִצּוֹמֵחַ לְחַי, מֵחַי לִמְדַבֵּר שֶׁאָז מוּתָר לַעֲקוֹר הַצּוֹמֵחַ וּלְהָמִית הַחַי, לָחוֹב עַל מְנַת לִזְכּוֹת: