תומר דבורה – ז אלול

הט' וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצוּלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם: זוֹ מִדָּה טוֹבָה לְהַקָּבָּ"ה. שֶׁהֲרֵי יִשְֹרָאֵל חָטְאוּ מְסָרָם בְּיַד פַּרְעֹה וְשָׁבוּ בִּתְשׁוּבָה, לָמָּה יַעֲנִישׁ פַּרְעֹה. וְכֵן סַנְחֵרִיב וְכֵן הָמָן וְדוֹמֵיהֶם. אֵין הַקָּבָּ"ה מִתְנַחֵם בִּלְבַד לוֹמַר, "שָׁבוּ בִּתְשׁוּבָה, וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם עוֹד רָעָה, אִם כֵּן יִסְתַּלֵּק הָמָן מֵעֲלֵיהֶם, אוֹ פַּרְעֹה אוֹ סַנְחֵרִיב", אָכֵן זֶה לֹא יַסְפִּיק, אֶלָּא יָשׁוּב עֲמַל הָמָן עַל רֹאשׁוֹ, וְכֵן פַּרְעֹה וְכֵן סַנְחֵרִיב. וְהַטַּעַם לְהַנְהָגָה זוֹ הוּא בְּסוֹד "וְנָשָֹא הַשָּעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵירָה" (ויקרא טז כב), וּפֵירוּשׁוֹ, שֶׁהַשָּעִיר נוֹשֵֹא עֲוֹנוֹת מַמָּשׁ, וְזֶה קָשֶׁה מְאֹד, וְכִי יִשְֹרָאֵל חָטְאוּ וְהַשָּעִיר נוֹשֵֹא. אֶלָּא הַמִּדָּה הִיא כָּךְ, הָאָדָם מִתְוַדֶּה וְכַוָּנָתוֹ בְּוִידוּי לְקַבֵּל עָלָיו טָהֳרָה, כְּעִנְיָן שֶׁאָמַר דָּוִד (תהלים נא ד) "הֶרֶב כַבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי", וְכֵן הוּא אֲמָרֵנוּ בַּתְפִילָה "מְחוֹק בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים", אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל אֶלָּא שֶׁיִּהְיוּ יִסּוּרִים קַלִּים שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם בִּטּוּל תּוֹרָה, וְזֶה שֶׁאוֹמְרִים "אַבָל לֹא עַל יְדֵי יִסּוּרִים וְחוֹלָאִים רָעִים", וְכָךְ הוּא מְכַוֵין בִּהְיוֹתוֹ אוֹמֵר "וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ", מַמָּשׁ הוּא מְקַבֵּל יִסוּרִים בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת לְהִתְכַּפֵּר, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ עֲוֹנוֹת שֶׁיִּסּוּרִים מְמָרְקִים אוֹ מִיתָה מְמָרֶקָתוֹ, וְכֵן הִיא הַמִּדָּה, מִיָּד שֶׁזֶּה מִתְוַדֶּה בִּתְפִלָּתוֹ, וּפֵירְשׁוּ בְּזוֹהַר, בְּפָרָשַׁת פְּקוּדֵי (רס"ב ב), שֶׁהוּא חֵלֶק סמאל כְּעֵין הַשָּעִיר, מַהוּ חֶלְקוֹ, שֶׁהַקָּבָּ"ה גוֹזֵר עָלָיו יִסּוּרִים וּמִיָּד מִזְדַּמֵן שָׁם סמאל וְהוֹלֵךְ וְגוֹבֶה חוֹבוֹ, וַהֲרֵי נוֹשֵֹא הַשָּעִיר הָעֲוֹנוֹת, שֶׁהַקָּבָּ"ה נוֹתֵן לוֹ רְשׁוּת לִגְבּוֹת חוֹבָן, וְיִשְֹרָאֵל מִתְטַּהֲרִין, וְהִנֵּה הַכֹּל יִתְגַּלְגֵּל עַל סמאל. וְהַטַּעַם, בָּזֶה מִפְּנֵי שֶׁהַקָּבָּ"ה גָּזַר עַל עוֹלָמוֹ שֶׁכָּל מִי שֶׁיַּעֲשֶֹה כֵן יִתְבַּטֵּל, וְזֶה טַעַם "וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרוֹגוּ" (ויקרא כ טו), וְכֵן הָאֶבֶן שֶׁל מִצְוַת הַנִּסְקָלִין וְהַסַּיִיף שֶׁל מִצְוַת הַנֶּהֱרָגִין טְעוּנִין קְבוּרָה, לְבַטֵּל מְצִיאוּתָם וְכֹחָם אַחַר שֶׁיִּגְמוֹר דִּינָם. וַהֲרֵי בָזֶה מַמָּשׁ סוֹד הַצֶּלֶם שֶׁל נְבוּכַדְנֶצֶר (דניאל ב' לב-לד), נִמְסְרוּ יִשְֹרָאֵל בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל, "רֵאשָׁה דִי דַהֲבָא", נִכְנַע הַהוּא רֵאשָׁה, וְנִמְסְרוּ בְּיַד פָּרָס שֶׁהֵן "חֲדוֹהִי וּדְרָעוֹהִי דִי כֶּסֶף", וְכֵן הוּדְחוּ אֵלּוּ מִפְּנֵי אֵלּוּ, עַד שֶׁיָּרְדוּ יִשְֹרָאֵל לְ"רַגְלוֹהִי מִנְהוֹן דִי פַּרְזֶל וּמִנְהוֹן דִי חֲסַף". וּמַה יִּהְיֶה תַּכְלִית הַטּוֹב. בְּסוֹף הַקָּבָּ"ה מַעֲמִידָם וְעוֹשֶֹה בָּהֶם דִּין, כְּדִכְתִיב (דברִים לב כג), "חִצַּי אַכְלֵה בָּם" "חִצַּי כָלִים וְיִשְֹרָאֵל אֵינָם כָּלִים" (סוטה ט, א). "בֵּאָדַיִן דָקוּ כַחֲדָה וְגוֹ' נַחֲשָׁא כַּסְפָּא וְדַהֲבָא וְגוֹ'" (דניאל ב לב). הִנֵּה בָּהַתְחָלָה כְּתִיב (שם, שם לד), "וּמְחָת לְצַלְמָא עַל רַגְלוֹהִי". אֵין מִכָּל הַצֶּלֶם אֶלָּא רַגְלַיִם, שֶׁכְּבָר נִתְבַּטֵּל כֹּחָם וְעִבְּרוּ רֹאשָׁהּ וּדְרָעוֹהִי וּמְעוֹהִי, וְעִם כָּל זֶה בְּסוֹף "דָקוּ כַחֲדָה", עָתִיד הַקָּבָּ"ה לְהַעֲמִיד סמאל וְהָרְשָׁעִים עוֹשֵֹי מַעֲשָֹיו וּפְעוּלוֹתָיו, וְיַעֲשֶֹה בָּהֶם הַדִּין.וְהַיְינוּ "וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצוּלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם", יִרְצֶה, הִשְׁלִיךְ כֹּחַ הַדִּין לְהַפִּיל עַל יְדֵי אֵלּוּ שֶׁהֵם "מְצוּלוֹת יָם"; "וְהָרְשָׁעִים כַּיָם נִגְרַשׁ כִּי הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל וַיִּגְרְשׁוּ מֵימָיו רֶפֶשׁ וָטִיט" (ישעיהו נז כ), אֵלּוּ הֵם הָעוֹשִֹים דִּין בְּיִשְֹרָאֵל, שֶׁיָּשִׁיב אַחַר כָּךְ אֶת כָּל גְּמוּלָם בְּרֹאשָׁם. וְהַטַּעַם, מִפְּנֵי שֶׁאַחַר שֶׁיִּשְֹרָאֵל קִבְּלוּ הַדִּין, הַקָּבָּ"ה מִתְנַחֵם אֲפִלּוּ עַל מַה שֶּׁקָּדַם, וְתוֹבֵעַ עֶלְבּוֹנָם, וְלֹא דַי, אֶלָּא "אֲנִי קָצַפְתִּי מְעָט וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה" (זכריה א טו): גַּם בְּמִדָּה זוֹ צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג הָאָדָם עִם חֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ שֶׁיִּהְיֶה רָשָׁע מְדוּכֵּא בְיִסּוּרִין אַל יִשְֹנְאֵהוּ, שֶׁאַחַר שֶׁנִּקְלָה "הֲרֵי הוּא כְּאָחִיךָ", וִיקָרֵב הַמּוֹרְדִים וְהַנֶּעֱנָשִׁים וִירַחֵם עֲלֵיהֶם, וְאַדְרַבָּה יַצִּילֵם מִיַּד אוֹיֵב, וְאַל יֹאמַר, "עֲוֹנוֹ גָּרַם לוֹ", אֶלָּא יְרַחֲמֵהוּ בְמִדָּה זוֹ, כִּדְפֵירַשְׁתִּי: