תומר דבורה - ד אלול
מתוך הודעת השיעור
הה' לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ:
זוֹ מִדָּה אַחֶרֶת, שֶׁאֲפִילוּ הָאָדָם מַחֲזִיק בְּחֵטְא, אֵין הַקָּבָּ"ה מַחֲזִיק אַף. וְאִם מַחֲזִיק, לֹא לָעַד, אֶלָּא יְבַטֵּל כַּעְסוֹ אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא יָשׁוּב הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בִּימֵי יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ (מלכים ב' יד, כו), שֶׁהֶחְזִיר הַקָּבָּ"ה גְבוּל יִשְֹרָאֵל, וְהֵם הָיוּ עוֹבְדֵי עֲגָלִים, וְרִיחֵם עֲלֵיהֶם וְלֹא שָׁבוּ, אִם כֵּן לַמָּה רִיחֵם. בִּשְׁבִיל מִדָּה זוֹ, שֶׁלֹּא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, אַדְרַבָּה, מַחְלִישׁ אַפּוֹ, עִם הֱיוֹת שֶׁעֲדַיִין הַחֵטְא קַיָּם, אֵינוֹ מַעֲנִישׁ, אֶלָּא מְצַפֶּה וּמְרַחֵם אוּלַי יָשׁוּבוּ, וְהַיְינוּ (תהלים קג ט) "לֹא לָנֶצַח יָרִיב וְלֹא לְעוֹלָם יִטּוֹר", אֶלָּא הַקָּבָּ"ה מִתְנַהֵג בְּרַכּוּת וּבְקַשּׁוּת, הַכֹּל לְטוֹבַת יִשְֹרָאֵל:
וְזוֹ מִדָּה רְאוּיָה לָאָדָם לְהִתְנַהֵג בָּהּ עִם חֲבֵירוֹ. אֲפִלּוּ שֶׁהוּא רַשַׁאי לְהוֹכִיחַ בְּיִסּוּרִים אֶת חֲבֵירוֹ אוֹ אֶת בָּנָיו, וְהֵם מִתְיַסְּרִים, לֹא מִפְּנֵי זֶה יַרְבֶּה תּוֹכַחְתּוֹ וְלֹא יַחְזִיק כַּעְסוֹ אֲפִלּוּ שֶׁכָּעַס, אֶלָּא יְבַטְּלֶנּוּ וְלֹא יַחֲזִיק לָעַד אַפּוֹ, גַּם אִם הוּא "אַף" הַמּוּתָּר לָאָדָם, כְּעֵין שֶׁפֵּירְשׁוּ "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹוֹנַאֲךָ רוֹבֵץ תַּחַת מַשָּאוֹ" (שמות כג ה) וּפֵרְשׁוּ רז"ל (פסחים קי"ג ב') מַה הִיא הַשִּנְאָה הַזֹּאת שֶׁרָאָה אוֹתוֹ עוֹבֵר עֲבֵירָה, וְהוּא יָחִיד, שְׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהָעִיד עָלָיו, וְשֹוֹנֵא אוֹתוֹ עַל דְבַר עֲבֵירָה, וַאֲפִלּוּ הָכִי אָמְרָה תּוֹרָה "עָזוֹב תַּעֲזוֹב עִמּוֹ", שְׁבוֹק יַת דִּבְּלִבָּךְ, אֶלָּא מִצְוָה לְקָרֵב אוֹתוֹ בְּאַהֲבָה, אוּלַי יוֹעִיל בְּדֶרֶךְ זוֹ; וְהַיְינוּ מַמָּשׁ מִדָּה זוֹ "לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ":
הו' כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא:
כְּבַר פֵּירַשְׁנוּ בִּמְקוֹמוֹ (פרדס רימונים, שער ההיכלות, סוף פרק ה'), שֶׁיֵּשׁ הֵיכַל יָדוּע שֶׁל מַלְאָכִים הַמְמוּנִים לְקַבֵּל גְּמִילוּת חֲסָדִים שֶׁאָדָם עוֹשֶֹה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְכַאֲשֶׁר מִדַּת הַדִּין מְקַטְרֶגֶת עַל יִשְֹרָאֵל, מִיָּד אוֹתָם הַמַּלְאָכִים מַרְאִים הַחֶסֶד הַהוּא וְהַקָּבָּ"ה מְרַחֵם עַל יִשְֹרָאֵל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא חָפֵץ בְּחֶסֶד; וְעִם הֱיוֹת שֶׁהֵם חַיָּיבִים, אִם הֵם גוֹמְלִים חֶסֶד זֶה לָזֶה מְרַחֵם עֲלֵיהֶם, וּכְמוֹ שֶׁהָיָה בִּזְמַן הַחֻרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר לְגַבְרִיאֵל (יחזקאל י ב), "בֹּא אֶל בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל וְגוֹ'", כִּי הוּא שַֹר הַדִּין וְהַגְּבוּרָה וְנָתַן לוֹ רְשׁוּתּ לְקַבֵּל כֹּחוֹת הַדִּין "בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל מִתַּחַת לַכְּרוּבִים מֵאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ", דְּהַיְינוּ דִּין גְּבוּרַת הַמַּלְכוּת, וְהָיָה הַדִּין מִתְחַזֵּק עַד שֶׁבִּקֵּשׁ לְכַלּוֹת אֶת הַכֹּל, לְקַעֲקֵעַ בֵּיצָתָן שֶׁל יִשְֹרָאֵל, מִפְּנֵי שֶׁנִּתְחַיְּיבוּ כְּלָיָה, וּכְתִיב (שם, שם, ח), "וַיֵּרָא לַכְּרוּבִים תַּבְנִית יָד אָדָם תַּחַת כַּנְפֵיהֶם", וְהַיְינוּ שֶׁאָמַר הַקָּבָּ"ה לְגַבְרִיאֵל, "הֵם גוֹמְלִים חֲסָדִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ" (ויקרא רבה סוף פרק כ"ו); וְאַף אִם הֵם חַיָּיבִים, נִצּוֹלוּ וְהָיָה לָהֶם שְׁאֵרִית. וְהַטַּעַם, מִפְּנֵי מִדָּה זוֹ, "כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא", רוֹצֶה, בַּמֶּה שֶׁיִּשְֹרָאֵל גוֹמְלִים חֶסֶד, וְאוֹתוֹ צַד מַזְכִּיר לָהֶם, עִם הֱיוֹת שֶׁאֵינָם כְּשֵׁרִים בְּצַד אַחֵר:
אִם כֵּן בְּמִדָּה זוֹ רָאוּי לָאָדָם לְהִתְנַהֵג, אַף אִם רָאָה שֶׁאָדָם עוֹשֶֹה לוֹ רַע וּמַכְעִיסוֹ, אִם יֵשׁ בּוֹ צַד טוֹבָה, שֶׁמֵּטִיב לַאֲחֵרִים, אוֹ מִדָּה טוֹבָה, שֶׁמִּתְנַהֵג כְּשׁוּרָה, יַסְפִּיק לוֹ צַד זֶה לְבַטֵּל כַּעְסוֹ מֵעָלָיו וְיִרְצֶה לִבּוֹ עִמּוֹ וְיַחְפּוֹץ חֶסֶד, וְיֹאמַר, "דַּי לִי בְּטוֹבָה זוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ". וְכָל שֶׁכֵּן שְׁלֹא יִכְעַס בְּאִשְׁתּוֹ, כְּדְפֵירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרָם לִבְרָכָה (יבמות סג, א), "דַּיֵּינוּ שֶׁמְּגַדְּלוֹת אֶת בָּנֵינוּ וּמַצִּילוֹת אוֹתָנוּ מִן הַחֵטְא". כָּךְ יֹאמַר עַל כָּל אָדָם, "דַּי לִי בְּטוֹבָה פְּלוֹנִית שֶׁעָשָֹה לִי אוֹ שֶׁעָשָֹה עִם פְּלוֹנִי אוֹ מִדָּה טוֹבָה פְּלוֹנִית שֶׁיֵּשׁ לוֹ" וְיִהְיֶה "חָפֵץ חֶסֶד":