אלול לאורו של אייל הי"ד — תומר דבורה - ג אלול

הד' לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ: הִנֵּה הַקָּבָּ"ה מִתְנַהֵג עִם יִשְֹרָאֵל בְּדֶרֶךְ זֶה, לוֹמַר, מָה אֶעֱשֶֹה לְיִשְֹרָאֵל וְהֵם קְרוֹבַי, שְׁאֵר בָּשָֹר לִי עִמָּהֶם, שֶׁהֵם בַּת זוּג לְהַקָּבָּ"ה, וְקוֹרֵא לָהּ בִּתִּי, אֲחוֹתִי, אִמִּי, כְּדִפֵירְשׁוּ ז"ל (שיר השירים רבה פ"ט, וּכְתִיב (תהלים קמח יד), "יִשְֹרָאֵל עַם קְרוֹבוֹ", מַמָּשׁ קוּרְבָה יֵשׁ לוֹ עִמָּהֶם וּבָנָיו הֵם. וְהַיְינוּ "לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ", לָשׁוֹן שְׁאֵר בָּשָֹר, וְסוֹף סוֹף הֵם נַחֲלָתוֹ, וּמָה אוֹמֵר, אִם אַעֲנִישֵׁם הֲרֵי הַכְּאֵב עָלַי, כְּדִכְתִיב (ישעיה סג ט), "בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר", כְּתִיב לֹא בְּאָלֶ"ף, לוֹמַר שֶׁצַּעֲרָם מַגִּיעַ לַפֶּלֶא הָעֶלְיוֹן וְכָל שֶׁכֵּן לְדוּךּפַּרְצוּפִין, שֶׁבָּהֶן עִיקַּר הַהַנְהָגָה, וְקָרֵינָן בְּוָא"ו "לוֹ צָר", כְּדִכְתִיב (שופטים י טז), "וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ בַּעֲמַל יִשְֹרָאֵל", לְפִי שֶׁאֵינוֹ סוֹבֵל צַעֲרָם וּקְלוֹנָם, מִפְּנֵי שֶׁהֵם שְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ: כָּךְ יִתְנַהֵג הָאָדָם עִם חֲבֵירוֹ, כָּל יִשְֹרָאֵל הֵם שְׁאֵר בָּשָֹר אֵלּוּ עִם אֵלּוּ מִפְּנֵי שֶׁהַנְּשָׁמוֹת כְּלוּלוֹת יַחַד, יֵשׁ בָּזֶה חֵלֶק מִזֶה, וּבָזֶה חֵלֶק מִזֶה, וּלְכָךְ אֵינוֹ דוֹמֶה מְרוּבִּים הָעוֹשִֹים אֶת הַמִּצְוָה (ספרא ויקרא כ"ו ח), וְכָל זֶה מִפְּנֵי כְּלָלוּתָם. וּלְכָךְ פֵּירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרָם לִבְרָכָה (ברכות מז ב) עַל הַנִּמְנֶה מֵעֲשָֹרָה רִאשׁוֹנִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֲפִילּוּ מֵאָה בָּאִים אַחֲרָיו, מְקַבֵּל שָֹכָר כְּנֶגֶד כּוּלָם, מֵאָה מַמָּשׁ כְּמַשְׁמָעוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהָעֲשָֹרָה הֵם כְּלוּלִים אֵלּוּ בְּאֵלּוּ, הֲרֵי הֵם עֶשֶֹר פְּעָמִים עֲשָֹרָה הֵם מֵאָה, וְכָל אֶחָד מֵהֶם כָּלוּל מִמֵּאָה, אִם כֵּן אֲפִילוּ יָבוֹאוּ מֵאָה, הוּא יֵשׁ לוֹ שְֹכַר מֵאָה. וְכֵן מִטַּעַם זֶה כָּל יִשְֹרָאֵל עֲרֵבִים זֶה לָזֶה (שבועות, ל"ט א), מִפְּנֵי שֶׁמַּמָּשׁ יֵשׁ בְּכָל אֶחָד חֵלֶק אֶחָד מֵחֲבֵירוֹ, וּכְשֶׁחוֹטֵא הָאֶחָד פּוֹגֵם אֵת עַצְמוֹ וּפוֹגֵם חֵלֶק אֲשֶׁר לַחֲבֵירוֹ בּוֹ, נִמְצָא מִצַּד הַחֵלֶק הַהוּא, חֲבֵירוֹ עָרֵב עָלָיו, אִם כֵּן הֵם שְׁאֵר זֶה עִם זֶה: וּלְכָךְ רָאוּי לָאָדָם לִהְיוֹת חָפֵץ בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, וְעֵינוֹ טוֹבָה עַל טוֹבַת חֲבֵירוֹ, וּכְבוֹדוֹ יִהְיֶה חָבִיב עָלָיו כְּשֶׁלּוֹ, שֶׁהֲרֵי הוּא הוּא מַמָּשׁ. וּמִטַּעַם זֶה נִצְטַוֵינוּ (ויקרא יט יח), "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". וְרָאוּי שֶׁיִּרְצֶה בְּכַשְׁרוּת חֲבֵירוֹ וְלֹא יְדַבֵּר בִּגְנוּתוֹ כְּלָל וְלֹא יִרְצֶה בּוֹ. כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין הַקָּבָּ"ה רוֹצֶה בִּגְנוּתֵנוּ וְלֹא בְּצַעֲרֵנוּ, מִטַּעַם הַקּוּרְבָה, אַף הוּא לֹא יִרְצֶה בִּגְנוּת חֲבֵירוֹ וְלֹא בְּצַעֲרוֹ וְלֹא בְקִלְקוּלוֹ וְיֵרַע לוֹ מִמֶּנּוּ, כְּאִלּוּ הוּא מַמָּשׁ הָיָה שָׁרוּי בְּאוֹתוֹ צַעַר אוֹ בְּאוֹתָהּ טוֹבָה: