תומר דבורה – טו אלול

וְעוֹד מָצָאתִי מַשְׁקֶה טוֹב מְאֹד, אֲבָל לֹא יוֹעִיל הַמַּשְׁקֶה כָּל כָּךְ כְּמוֹ שֶׁיּוֹעִיל אַחַר תַּחְבּוֹשֶׁת הַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהוּא, שֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ בִּשְׁנֵי דְבָרִים: הָרִאשׁוֹן הוּא, לְכַבֵּד הַנִּבְרָאִים כּוּלָם, אַחַר שֶׁיַּכִּיר בָּהֶם מַעֲלַת הַבּוֹרֵא אֲשֶׁר יָצַר הָאָדָם בְּחָכְמָה, וְכֵן כָּל הַנִּבְרָאִים חָכְמַת הַיּוֹצֵר בָּהֶם, וְיִרְאֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁהֲרֵי הֵם נִכְבָּדִים מְאֹד מְאֹד, שֶׁנִּטְפַּל יוֹצֵר הַכֹּל הֶחָכָם הַנַּעֲלֶה עַל כֹּל בִּבְרִיאָתָם, וְאִלּוּ יְבַזֶּה אוֹתָם, חַס וְשָׁלוֹם נוֹגֵעַ בִּכְבוֹד יוֹצְרָם, וַהֲרֵי זֶה יִדְמֶה אֶל צוֹרֵף חָכָם, עָשָֹה כְּלִי בְּחָכְמָה גְּדוֹלָה וְהֶרְאָה מַעֲשֵֹהוּ אֶל בְּנֵי אָדָם וְהִתְחִיל אֶחָד מֵהֶם לְגַנוֹתוֹ וּלְבַזוֹתוֹ, כַּמָּה יַגִּיעַ מֵהַכַּעַס אֶל הֶחָכָם הַהוּא מִפְּנֵי שֶׁמְּבַזִּין חָכְמָתוֹ בִּהְיוֹתָם מְבַזִּים מַעֲשֶֹה יָדָיו, וְאַף הַקָּבָּ"ה יֵרַע בְּעֵינָיו אִם יְבַזּוּ שׁוּם בְּרִיָּה מִבְּרִיּוֹתָיו. וְזֶה שֶׁכָּתוּב (תהלים קד כד), "מָה רַבּוּ מַעֲשֶֹיךָ ה'", לֹא אָמַר "גָּדְלוּ" אֶלָּא "רַבּוּ", לָשׁוֹן "רַב בֵּיתוֹ" (אסתר א ח), חֲשׁוּבִים מְאֹד, "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִֹיתָ", וְאַחַר שֶׁנִּטְפְּלָה חָכְמָתְךָ בָּהֶם רַבּוּ וְגָדְלוּ מַעֲשֶֹיךָ, וְרָאוּי לָאָדָם לְהִתְבּוֹנֵן מִתּוֹכָם חָכְמָה וְלֹא בִּזָיוֹן: הַשֵּׁנִי יַרְגִּיל עַצְמוֹ לְהַכְנִיס אַהֲבַת בְּנֵי אָדָם בְּלִבּוֹ, וַאֲפִלּוּ הָרְשָׁעִים, כְּאִלּוּ הָיוּ אֶחָיו, וְיוֹתֵר מִזֶּה, עַד שֶׁיִּקְבַע בְּלִבּוֹ אַהֲבַת בְּנֵי אָדָם כֻּלָּם. וַאֲפִלּוּ הָרְשָׁעִים יֶאֱהַב אוֹתָם בְּלִבּוֹ, וְיֹאמֶר, "מִי יִתֵּן וְיִהְיוּ אֵלּוּ צַדִּיקִים שָׁבִים בִּתְשׁוּבָה וְיִהְיוּ כֻּלָּם אֲהוּבִים וּרְצוּיִים לַמָּקוֹם", כְּמַאֲמַר אוֹהֵב נֶאֱמָן לְכָל יִשְֹרָאֵל, שֶׁאָמַר (במדבר יא מט), "וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ד' נְבִיאִים וְגוֹ'". וּבַמֶּה יֶאֱהַב. בִּהְיוֹתוֹ מַזְכִּיר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ טוֹבוֹת אֲשֶׁר בָּהֶם, וִיכַסֶּה מוּמָם, וְלֹא יִסְתַּכֵּל בְּנִגְעֵיהֶם, אֶלָּא בַּמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר בָּהֶם, וְיֹאמַר בְּלִבּוֹ, "אִילוּ הָיָה הֶעָנִי הַמָּאוּס הַזֶּה בַּעַל מָמוֹן רַב, כַּמָּה הָיִיתִי שָֹמֵחַ בְּחֶבְרָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי שָֹמֵחַ בְּחֶבְרַת פְּלוֹנִי, וַהֲרֵי זֶה, אִלּוּ יַלְבִּישׁוּהוּ הַלְּבוּשִׁים הַנָּאִים כְּמוֹ פְּלוֹנִי, הֲרֵי אֵין בֵּינוֹ לְבֵינוֹ הֶבְדֵל, אִם כֵּן לָמָּה יֵעָדֵר כְּבוֹדּוֹ בְּעֵינַי. וַהֲרֵי בְּעֵינֵי ד' חָשׁוּב מִמֶּנִּי, שֶׁהוּא נָגוּעַ מְדוּכָּא בְּעוֹנִי וְיִסּוּרִים וּמְנוּקֶה מֵעָוֹן, וְלָמָּה אֶשְֹנָא מִי שֶׁהַקָּבָּ"ה אוֹהֵב". וּבָזֶה יִהְיֶה לְבָבוֹ פּוֹנֶה אֶל צַד הַטּוֹב וּמַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּכָל מִדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁזָּכַרְנוּ: