תומר דבורה - טז אלול

פֶּרֶק שְׁלִישִׁי: הֵיאַךְ יַרְגִּיל הָאָדָם עַצְמוֹ בְּמִדַּת הַחָכְמָה. הִנֵּה, הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה פְּרוּסָה עַל כָּל הַנִּמְצָאִים כֻּלָּם, עִם הֱיוֹתָהּ נֶעֱלֶמֶת וְנִשְֹגָּבָה מְאֹד, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר (תהלים קד כד), "מָה רַבּוּ מַעֲשֶֹיךָ ד' כּוּלָם בְּחָכְמָה עָשִֹיתָ". כָּךְ רָאוּי לָאָדָם שֶׁתִּהְיֶה חָכְמָתוֹ מְצוּיָה בַּכֹּל, וְיִהְיֶה מְלַמֵּד לְהוֹעִיל לִבְנֵי אָדָם לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי כֹּחוֹ, כָּל מַה שֶּׁיּוּכַל לְהַשְׁפִּיעַ עָלָיו מֵחָכְמָתוֹ יַשְׁפִּיעֵהוּ, וְלֹא תַטְרִידֵהוּ שׁוּם סִבָּה כְּלָל: וְהִנֵּה, אֶל הַחָכְמָה שְׁנֵי פָּנִים, הַפָּן הָעֶלְיוֹן הַפּוֹנֶה אֶל הַכֶּתֶר, וְאֵין אוֹתָם הַפָּנִים מִסְתַּכְּלִים לְמַטָּה, אֶלָּא מְקַבְּלִים מִלְּמַעְלָה; הַפָּן הַשֵּׁנִי, הַתַּחְתּוֹן, פּוֹנֶה לְמַטָּה, לְהַשְׁגִּיחַ בַּסְּפִירָה שֶׁהִיא מִתְפַּשֶׁטֶת בְּחָכְמָתָהּ אֲלֵיהֶם. כָּךְ יִהְיֶה אֶל הָאָדָם שְׁנֵי פָּנִים, הַפָּן הַרִאשׁוֹן הוּא הִתְבּוֹדְדוּתוֹ בְּקוֹנוֹ, כְּדֵי לְהוֹסִיף בְּחָכְמָה וּלְתַקְּנָהּ; הַשֵּׁנִי לְלַמֵּד בְּנֵי אָדָם מֵאוֹתָהּ חָכְמָה שֶׁהַקָּבָּ"ה הִשְׁפִּיעַ עָלָיו. וּכְמוֹ שֶׁהַחָכְמָה מַשְׁפַּעַת אֶל כָּל סְפִירָה וּסְפִירָה כְּפִי שִׁיעוּרָהּ וְצָרְכָּה, כֵּן יַשְׁפִּיעַ בְּכָל אָדָם כְּפִי שִׁיעוּר שִֹכְלוֹ אֲשֶׁר יוּכַל שְֹאֵת וְהַנָאוּת אֵלָיו לְצָרְכּוֹ, וְיִשָּׁמֵר מִלָּתֵת יוֹתֵר מִשִּׁיעוּר שֵֹכֶל הַמּוּשְׁפָּע, שֶׁלֹּא תִמָּשֵׁךְ מִמֶּנּוּ תַּקָּלָה, שֶׁכֵּן הַסְּפִירָה הָעֶלְיוֹנָה אֵינָהּ מוֹסֶפֶת עַל הַשִּׁיעוּר הַמּוּגְבָּל בַּמְקַבֵּל: