תומר דבורה - יב אלול

הַחֲמִישִׁית עֵינָיו, לֹא יִסְתַּכֵּל בָּהֶן בְּשׁוּם דָּבָר מְגוּנֶה, אָמְנָם תִּהְיֶינָה תָּמִיד פְּקוּחוֹת לְהַשְׁגִּיחַ וּלְרַחֵם עַל הָאוּמְלָלִים כְּפִי כֹּחוֹ, וּכְשֶׁיִרְאֶה בְּצָרַת עָנִי לֹא יַעֲצוֹם עֵינָיו כְּלָל, אֶלָּא יִתְבּוֹנֵן בְּדַעְתּוֹ עָלָיו כְּפִי כֹּחוֹ וִיעוֹרֵר רַחֲמִים עָלָיו בִּפְנֵי שָׁמַיִם וּבִפְנֵי הַבְּרִיּוֹת, וְיִתְרַחֵק מִכָּל הַשְׁגָחָה רָעָה, וּכְדֶרֶךְ שֶׁהָעַיִן הָעֶלְיוֹנָה פְּקוּחָה וּמִסְתַּכֶּלֶת תָּמִיד אֶל הַטּוֹב: הַשִּׁשִׁי בְּחוֹטְמוֹ, מֵעוֹלָם לֹא יִמָּצֵא בוֹ חֲרוֹן אַף כְּלָל, אֶלָּא תָּמִיד בְּאַפּוֹ חַיִּים וְרָצוֹן טוֹב וַאֲרִיכוּת אַף, אֲפִלּוּ לְאוֹתָם שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים, וְתָמִיד רוֹצֶה לְמַלְּאוֹת רָצוֹן וּלְהָפִיק כָּל שְׁאֵלָה וּלְהַחֲיוֹת כָּל נִדְכֶּה, וּמוֹצִיא מֵחוֹטְמוֹ תָּמִיד מְחִילַת עָוֹן וְהַעֲבָרַת פֶּשַׁע, וְאֵינוֹ כּוֹעֵס בְּחוֹטֵא לוֹ, אֶלָּא מִתְרַצֶּה תָּמִיד וְחָפֵץ חֶסֶד לַעֲשֹוֹת נַחַת רוּחַ לַכֹּל: הַשְּׁבִיעִית פָּנָיו תִּהְיֶינָה מְאִירוֹת תָּמִיד וִיקַבֵּל כָּל אָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, שֶׁכֵּן בִּכְבוֹד עֶלְיוֹן נֶאֱמַר (משלי טז טו), "בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים", וְאֵין שׁוּם אוֹדֶם וְדִין נִכְנָס שָׁם כְּלָל, כָּךְ אוֹר פָּנָיו לֹא יְשׁוּנֶה וְכָל הַמִּסְתַּכֵּל בָּהֶם לֹא יִמְצָא אֶלָּא שִֹמְחָה וְסֵבֶר פָּנִים, וְשׁוּם סִבָּה לֹא תַטְרִידֵהוּ מִזֶּה כְּלָל: הַשְּׁמִינִית פִּיו לֹא יוֹצִיא אֶלָּא טוֹבָה וְגִזְרַת אֲמָרָיו תּוֹרָה וַהֲפָקַת רָצוֹן טוֹב תָּמִיד, וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו דָּבָר מְגוּנֶה וְלֹא קְלָלָה וְלֹא רוֹגֶז וְכַעַס כְּלָל וְלֹא דְבָרִים בְּטֵלִים, וְיִהְיֶה דוֹמֶה לְאוֹתוֹ הַפֶּה הָעֶלְיוֹן, שֶׁאֵינוֹ נִסְתָּם כְּלָל, שֶׁלֹּא יֶחֱשֶׁה וְלֹא יִמְנַע טוֹב תָּמִיד, וְלָכֵן צָרִיךְ שֶׁלֹא יֶחְשֶׁה מִלְדַבֵּר טוֹבָה עַל הַכֹּל וּלְהוֹצִיא מִפִּיו טוֹבָה וּבְרָכָה תָּמִיד. הֲרֵי אֵלּוּ שְׁמוֹנֶה מִדּוֹת טוֹבוֹת, וְכוּלָן תַּחַת דֶּגֶל הָעֲנָוָה, שֶׁכּוּלָן לְמַעְלָה בְּכֶתֶר בְּאֵיבָרִים עֶלְיוֹנִים. וּבָעֵת שֶׁיִּרְצֶה הָאָדָם לְהִתְקָרֵב לְמַעְלָה, לְהִדַּמוֹת אֵלָיו, לִפְתּוֹחַ מְקוֹרוֹתָיו אֶל הַתַּחְתּוֹנִים, צָרִיךְ שֶׁיִּשְׁתַּלֵּם בִּשְׁנֵי פְּרָקִים אֵלּוּ: