תומר דבורה - ב אלול
מתוך הודעת השיעור
הב' נוֹשֵֹא עָוֹן:
וַהֲרֵי זֶה גָדוֹל מֵהַקּוֹדֵם, שֶׁהֲרֵי לֹא יַעֲשֶֹה הָאָדָם עָוֹן שֶׁלֹּא יִבְרָא מַשְׁחִית, כְּדִתְנַן (אבות פ"ד, י"ד), "הָעוֹבֵר עֲבֵירָה אַחַת קוֹנֶה לוֹ קָטֵיגוֹר אֶחָד", וַהֲרֵי אוֹתוֹ קָטֵיגוֹר עוֹמֵד לִפְנֵי הַקָּבָּ"ה וְאוֹמֵר פְּלוֹנִי עֲשָֹאָנִי; וְאֵין בְּרִיָּה מִתְקַיֶּימֶת בָּעוֹלָם אֶלָּא בְּשִׁפְעוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה, וַהֲרֵי הַמַּשְׁחִית הַזֶּה עוֹמֵד לְפָנָיו, וּבַמֶּה מִתְקַיֵּים, הַדִּין נוֹתֵן שֶׁיֹּאמַר הַקָּבָּ"ה, "אֵינִי זָן מַשְׁחִיתִים, יֵלֵךְ אֵצֶל מִי שֶׁעֲשָֹאוֹ וְיִתְפַּרְנֵס מִמֶּנּוּ", וְהָיָה הַמַּשְׁחִית יוֹרֵד מִיָּד וְנוֹטֵל נִשְׁמָתוֹ, אוֹ כּוֹרְתוֹ, אוֹ נֶעֱנָשׁ עָלָיו כְּפִי עוֹנְשׁוֹ עַד שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַמַּשְׁחִית הַהוּא. וְאֵין הַקָּבָּ"ה עוֹשֶֹה כֵּן, אֶלָּא נוֹשֵֹא וְסוֹבֵל הֶעָוֹן, וּכְמוֹ שֶׁהוּא זָן הָעוֹלָם כּוּלוֹ, זָן וּמְפַרְנֵס הַמַּשְׁחִית הַזֶּה, עַד שֶׁיִּהְיֶה אֶחָד מִשְּׁלשָׁה דְבָרִים, אוֹ יָשׁוּב הַחוֹטֵא בִּתְשׁוּבָה וִיכַלֵּהוּ וִיבַטְּלֵהוּ בְּסִגּוּפָיו, אוֹ יְבַטְּלֵהוּ שׁוֹפֵט צֶדֶק בְּיִסּוּרִים וּמִיתָה, אוֹ יֵלֵךְ בַּגֵּיהִנָּם וְשָׁם יִפְרַע חוֹבוֹ. וְהַיְינוּ שֶׁאָמַר קַיִן (בראשית ד יג), "גָדוֹל עֲוֹנִי מִנְשֹוֹא", וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא בראשית סי' ט'), "כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אַתָּה סוֹבֵל", יִרְצֶה, זָן וּמְפַרְנֵס, "וַעֲוֹנִי כָּבֵד, שֶׁאֵין אַתָּה יָכוֹל לְסוֹבְלוֹ", פֵּירוּשׁ, לְפַרְנְסוֹ, עַד שֶׁאָשׁוּב וַאֲתַקֵּן. אִם כֵּן הֲרֵי זוֹ מִדַּת סַבְלָנוּת גְדוֹלָה, שֶׁיָּזוּן וִיפַרְנֵס בְּרִיָּה רָעָה שֶׁבָּרָא הַחוֹטֵא, עַד שֶׁיָּשׁוּב:
מִזֶּה יִלְמוֹד הָאָדָם, כַּמָּה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה סַבְלָן, לִסְבּוֹל עָוֶל חֲבֵירוֹ וְרָעוֹתָיו שֶׁהֵרַע, עַד שִׁיעוּר כָּזֶה, שֶׁעֲדַיִן רָעָתוֹ קַיֶּימֶת שֶׁחָטָא נֶגְדּוֹ, וְהוּא יִסְבּוֹל עַד יְתַקֵּן חֲבֵירוֹ אוֹ עַד שֶׁיִּתְבַּטֵּל מֵאֵלָיו, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה:
הג' וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע:
זוֹ מִדָּה גְדוֹלָה. שֶׁהֲרֵי אֵין הַמְּחִילָה עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, אֶלָּא עַל יָדוֹ מַמָּשׁ שֶׁל הַקָּבָּ"ה, כְּדִכְתִיב (תהלים קל ד), "כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה וְגוֹ'", וּמָה הִיא הַסְּלִיחָה? שֶׁהוּא רוֹחֵץ הֶעָוֹן, כְּדִכְתִיב (ישעיהו ד ד), "אִם רָחַץ ה' אֶת צוֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן וְגוֹ'", וְכֵן כְּתִיב (יחזקאל לו כה), "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וְגוֹ'". וְהַיְינוּ "עוֹבֵר עַל פֶּשַׁע", שׁוֹלֵחַ מֵימֵי רְחִיצָה וְעוֹבֵר וְרוֹחֵץ הַפֶּשַׁע:
וְהִנֵּה מַמָּשׁ כִּדְמוּת זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת הָאָדָם, שֶׁלֹּא יֹאמַר, וְכִי אֲנִי מְתַקֵּן מַה שֶּׁפְּלוֹנִי חָטָא אוֹ הִשְׁחִית. לֹא יֹאמַר כָּךְ. שֶׁהֲרֵי הָאָדָם חוֹטֵא וְהַקָּבָּ"ה בְּעַצְמוֹ, שֶׁלֹּא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, מְתַקֵּן אֶת מְעֻוּוֹתָיו וְרוֹחֵץ צוֹאַת עֲווֹנוֹ. וּמִכָּאן יִתְבַּיֵּישׁ הָאָדָם לָשׁוּב לַחֲטוֹא, שֶׁהֲרֵי הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ רוֹחֵץ לִכְלוּךְ בְּגָדָיו: