תומר דבורה – יד אלול

לְפִיכָךְ צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהַרְגִיל עַצְמוֹ בְּאֵלּוּ הַמִּדּוֹת מְעַט מְעַט, וְהָעִקָּרִית שֶׁיִּתְפּוֹס, שֶׁהִיא מַפְתֵּחַ הַכֹּל, הָעֲנָוָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא רֹאשׁ לְכוּלָן, בְּחִינָה רִאשׁוֹנָה בַּכֶּתֶר, וְתַחְתֶּיהָ יוּכְלָל הַכֹּל: וְהִנֵּה, עִיקַּר הָעֲנָוָה הוּא ,שֶׁלֹּא יִמְצָא בְּעַצְמוֹ עֵרֶךְ כְּלָל, אֶלָּא יַחֲשׁוֹב שֶׁהוּא אַיִן, וּכְמַאֲמַר הֶעָנָיו (שמות ט ו ז), "וְנַחְנוּ מָה כִּי תָלִינוּ עָלֵינוּ". עַד שֶׁיִּהְיֶה הוּא בְּעֵינָיו הַבְּרִיָּה הַשְּׁפֵלָה שֶׁבְּכָל הַנִּבְרָאִים וּבָזוּי וּמָאוּס מְאֹד. וְכַאֲשֶׁר יִיגַע תָּמִיד לְהַשִּיג הַמִּדָּה הַזֹּאת, כָּל שְׁאָר הַמִּדּוֹת נִגְרָרוֹת אַחֲרֶיהָ, שֶׁהֲרֵי הַכֶּתֶר, הַמִּדָּה הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר בּוֹ, שֶׁנִּרְאֶה עַצְמוֹ לְאַיִן לִפְנֵי מַאֲצִילוֹ, כָּךְ יָשִֹים הָאָדָם עַצְמוֹ אַיִן מַמָּשׁ וְיַחֲשׁוֹב הֶעְדֵרוֹ טוֹב מְאֹד מִן הַמְּצִיאוּת, וּבָזֶה יִהְיֶה לְנוֹכַח הַמְבַזִּים אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הַדִּין עִמָּהֶם, וְהוּא הַנִּבְזֶה אֲשֶׁר עָלָיו הָאָשָׁם, וְזוֹ תִּהְיֶה סִיבַּת קִנְיַן הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת: וַאֲנִי מָצָאתִי תְּרוּפָה לְהַרְגִיל הָאָדָם עַצְמוֹ בִּדְבָרִים אֵלּוּ מְעַט מְעַט, אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְרַפֵּא בָּהּ מֵחוֹלִי הַגַּאֲוָה וְיִכָּנֵס בְּשַׁעֲרֵי הָעֲנָוָה. וְהוּא תַּחְבּוֹשֶׁת הַנַּעֲשָֹה מִשְּׁלשָׁה סַמִּים: הָרִאשׁוֹנָה שֶׁיַּרְגִיל עַצְמוֹ לִהְיוֹת בּוֹרֵחַ מֵהַכָּבוֹד כָּל מַה שֶּׁיּוּכַל. שֶׁאִם יִתְנַהֵג שֶׁיְּכַבְּדוּהוּ בְּנֵי אָדָם, יִתְלַמֵּד בָּהֶם עַל צַד הַגַּאֲוָה וְיִתְרַצֶּה הַטֶּבַע תָּמִיד בְּכָךְ, וּבְקוֹשִׁי יוּכַל לְהֵרָפֵּא: הַשְּׁנִיָּה שֶׁיַּרְגִיל מַחֲשַׁבְתּוֹ לִרְאוֹת בְּבִזְיוֹנוֹ, וְיֹאמַר "עִם הֱיוֹת שֶׁבְּנֵי אָדָם אֵינָם יוֹדְעִים אֶת גְרִיעוּתִי, מַה לִּי בָּזֶּה, וְכִי אֲנִי אֵינִי מַכִּיר בְּעַצְמִי שֶׁאֲנִי נִבְזֶה בְּכָךְ וְכָךְ, אִם בְּהֶעְדֵר הַיְדִיעָה וְחוּלְשַׁת הַיְּכוֹלֶת וּבִזְיוֹן הַמַּאֲכָל וְהַפֶּרֶשׁ הַיּוֹצֵא מִמֶּנִּי וְכַיּוֹצֵא" עַד שֶׁיִּהְיֶה נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס: הַשְּׁלִישִׁית שֶׁיַּחֲשׁוֹב עַל עֲוֹנוֹתָיו תָּמִיד וְיִרְצֶה בְּטָהֳרָה וְתוֹכַחַת וְיִסּוּרִים, וְיֹאמַר "מָה הֵם הַיִּסּוּרִין הַיּוֹתֵר טוֹבִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁלֹּא יַטְרִידוּנִי מֵעֲבוֹדַת ד'", אֵין חָבִיב בְּכוּלָם מֵאֵלוּ שֶׁיְּחַרְפוּהוּ וִיבַזּוּהוּ וִיגַדְּפוּהוּ, שֶׁהֲרֵי לֹא יִמְנְעוּ מִמֶנוּ כֹּחוֹ וְאוֹנוֹ בְּחוֹלָאִים וְלֹא יִמְנְעוּ מִמֶנוּ אֲכִלָתוֹ וּמַלְבּוּשׁוֹ, וְלֹא יִמְנְעוּ מִמֶנוּ חַיָּיו וְחַיֵי בָּנָיו בְּמִיתָה, אִם כֵּן מַמָּשׁ יַחְפּוֹץ בָּהֶם, וְיֹאמֶר "מַה לִּי לְהִתְעַנּוֹת וּלְהִסְתַּגֵּף בְּשַֹקִּים וּמַלְקִיוֹת, הַמַּחֲלִישִׁים כֹּחִי מֵעֲבוֹדַת ד', וַאֲנִי לוֹקֵחַ אוֹתָם בְּיָדִי. יוֹתֵר טוֹב אֶסְתַּגֵּף בְּבִזְיוֹן בְּנֵי אָדָם וְחֶרְפָּתָם לִי וְלֹא יָסוּר כֹּחִי וְלֹא יֶחְלַשׁ", וּבָזֶה כְּשֶׁיָּבוֹאוּ הָעֶלְבּוֹנוֹת עָלָיו יִשְֹמַח בָּהֶם וְאַדְרַבָּה יַחְפּוֹץ בָּהֶם, וְיַעֲשֶֹה מִשְּׁלשֶׁת הַמִּינִים אֵלּוּ תַּחְבּוֹשֶׁת לְלִבּוֹ וְיִתְלַמֵּד בָּזֶה כָּל יָמָיו: