אלול לאורו של אייל הי"ד – לימוד יומי בספר תומר דבורה — תומר דבורה - א אלול

פֶּרֶק רִאשׁוֹן: הָאָדָם רָאוּי שֶׁיִּתְדַמֶּה לְקוֹנוֹ וְאָז יִהְיֶה בְּסוֹד הַצּוּרָה הָעֶלְיוֹנָה, צֶלֶם וּדְמוּת. שֶׁאִלּוּ יְדוּמֶה בְּגוּפוֹ וְלֹא בַּפְּעוּלוֹת, הֲרֵי הוּא מַכְזִיב הַצּוּרָה וְיֹאמְרוּ עָלָיו צוּרָה נָאָה וּמַעֲשִֹים כְּעוּרִים. שֶׁהֲרֵי עִיקַּר הַצֶּלֶם וְהַדְּמוּת הָעֶלְיוֹן הֵן פְּעוּלוֹתָיו, וּמַה יוֹעִיל לוֹ הֱיוֹתוֹ כַּצּוּרָה הָעֶלְיוֹנָה, דְמוּת תַּבְנִית אֵבָרָיו, וּבַפְּעוּלוֹת לֹא יִתְדַמֶּה לְקוֹנוֹ. לְפִיכָךְ רָאוּי שֶׁיִּתְדַמֶּה אֶל פְּעוּלוֹת הַכֶּתֶר, שֶׁהֵן שְׁלוֹשׁ עֶשְֹרֶה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים עֶלְיוֹנוֹת וּרְמוּזוֹת בְּסוֹד הַפְּסוּקִים (מיכה ז יח כ), "מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵֹא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא; יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבּשׁ עֲוֹנוֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם; תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם". אִם כֵּן, רָאוּי שֶׁתִּמָּצֶאנָה בוֹ שְׁלוֹשׁ עֶשְֹרֵה מִדּוֹתּ אֵלּוּ. וְעַכְשָׁיו נְפָרֵשׁ אוֹתָן הַפְּעוּלוֹת, שְׁלוֹשׁ עֶשְֹרֵה, שֶׁרָאוּי שֶׁתִּהְיֶינָה בּוֹ: הא' מִי אֵל כָּמוֹךָ: הַמִדָה הזֹאת מוֹרֵה עַל הֱיוֹת הַקָּבָּ"ה מֶלֶךְ נֶעֱלָב, סוֹבֵל עֶלְבּוֹן, מַה שֶּׁלֹּא יְכִילֵהוּ רַעֲיוֹן. הֲרֵי אֵין דָבָר נִסְתָּר מֵהַשְׁגָחָתוֹ בְּלִי סָפֵק, וְעוֹד אֵין רֶגַע שֶׁלֹּא יִהְיֶה הָאָדָם נִזּוֹן וּמִתְקַיֵּים מִכֹּחַ עֶלְיוֹן הַשּׁוֹפֵעַ עָלָיו. וַהֲרֵי תִמְצָא שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא חָטָא אָדָם נֶגְדוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה הוּא בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע מַמָּשׁ שׁוֹפֵעַ עָלָיו שֶׁפַע קִיּוּמוֹ וּתְנוּעַת אֵבָרָיו, וְעִם הֱיוֹת שֶׁהָאָדָם חוֹטֵא בַּכֹּחַ הַהוּא, לֹא מְנָעוֹ מִמֶּנּוּ כְּלָל, אֶלָּא סוֹבֵל הַקָּבָּ"ה עֶלְבּוֹן כָּזֶה לִהְיוֹת מַשְׁפִּיעַ בּוֹ כֹּחַ תְּנוּעוֹת אֵבָרָיו, וְהָאָדָם מוֹצִיא אוֹתוֹ כֹּחַ בְּאוֹתוֹ רֶגַע בְּחֵטְא וְעָוֹן וּמַכְעִיס, וְהַקָּבָּ"ה סוֹבֵל. וְלֹא תֹאמַר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִמְנוֹעַ מִמֶּנּוּ הַטּוֹב הַהוּא, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהֲרֵי בְּכֹחוֹ בְּרֶגַע כְּמֵימְרֵיהּ לְיַבֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, כְּעֵין שֶׁעָשָֹה לְיָרָבְעָם (מלכים א י"ג, ד). וְעִם כָּל זֶה, שֶׁהַכֹּחַ בְּיָדוֹ לְהַחֲזִיר הַכֹּחַ הַנִשְׁפָּע הַהוּא, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר כֵּיוָן שֶׁאַתָּה חוֹטֵא נֶגְדִּי, תֶּחֱטָא בְשֶׁלְּךָ וְלֹא בְשֶׁלִּי, לֹא מִפְּנֵי זֶה מָנַע טוֹבוּ מִן הָאָדָם וְלֹא סָבַל עֶלבּוֹן, וְהִשְׁפִּיעַ הַכֹּחַ וְהֵטִיב לָאָדָם טוּבוֹ. הֲרֵי זֶה עֶלְבּוֹן וְסַבְלָנוּת מַה שֶׁלֹּא יְסוּפַּר. וְעַל זֶה קוֹרְאִים מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְהַקָּבָּ"ה מֶלֶךְ עָלוּב (פרקי היכלות פכ"ה). וְהַיְינוּ אוֹמְרוֹ "מִי אֵל כָּמוֹךָ", אַתָּה אֵל בַּעַל חֶסֶד הַמֵּטִיב, אֵל בַּעַל כֹּחַ לִנָּקֵם וְלֶאֱסוֹף אֶת שֶׁלְּךָ, וְעִם כָּל זֶה אַתָּה סוֹבֵל וְנֶעֱלָב עַד יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה: הֲרֵי זוֹ מִדָּה שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהִתְנַהֵג בָּהּ, רְצוֹנִי, הַסַּבְלָנוּת, וְכֵן הֱיוֹתוֹ נֶעֱלָב אֲפִלּוּ לְמַדְרֵגָה זוֹ, וְעִם כָּל זֶה לֹא יֶאֱסוֹף טוֹבָתוֹ מִן הַמְקַבֵּל: